בחירה חופשית או חירות מוגבלת?

הפסוק "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים י"א, כ"ו) מעמיד בפנינו את אחת השאלות המטרידות ביותר בהגות היהודית: האם עצם הצבת הברירה בפני האדם והמלצה על אחת מהאפשרויות אינה סותרת את מהות הבחירה החופשית? שאלה זו מתחדדת במיוחד כאשר אנו מתבוננים בכך שהקב"ה לא רק מציג את האפשרויות, אלא אף מורה במפורש "ובחרת בחיים". לדוגמה, הורים המציעים לילדם בין חוג כדורגל או חוג מוזיקה, תוך שהם ממליצים על חוג המוזיקה בשל פיתוח היצירתיות – האם בכך הם פוגעים בבחירה החופשית של הילד?

היהדות מכירה בבחירה החופשית כאחד מן העקרונות הבסיסיים אשר מכוחם ניתן לדרוש מן האדם לציית לחוקי התורה, לקבל שכר על ביצועם ולהיענש על הפרתם. ללא עיקרון זה, כל מערכת המצוות והשכר והעונש הייתה מאבדת את משמעותה המוסרית. הרי אם אין לאדם בחירה אמיתית, כיצד ניתן להעניש או לתגמל אותו על מעשיו?

הרמב"ם מחדד את הפרדוקס בקובעו: "רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק – הרשות בידו". כלומר, לא רק שהאדם חופשי לבחור, אלא שחופש זה הוא מהותי לטבעו. להמחשת הרעיון, ניתן לדמות זאת לאב המציע לבנו שתי אפשרויות לארוחת ערב – מרק בריא או ממתקים – תוך שהוא ממליץ בחום על המרק. האם המלצת האב פוגמת בחופש הבחירה של הבן? התשובה היא שלא, שכן דווקא ההמלצה מעשירה את יכולת הבחירה בהוסיפה מידע ושיקול דעת נוסף להחלטה.

בדומה לכך, התורה מציגה בפנינו מערכת של בחירות מושכלות. אם כל פעולותינו היו מוכתבות מראש, לא הייתה משמעות לבחירה. אולם, המציאות מורכבת יותר: בכל פעם שאדם בוחר, הוא למעשה מכניס למערכת סיבה חדשה – את רצונו החופשי – המשנה את מהלך הדברים. אדם העומד בפני צומת דרכים – כל בחירה שלו משנה את המשך הדרך, ויוצרת מציאות חדשה שלא הייתה קיימת קודם לכן.

הרב סולובייצ'יק מעמיק בהבנה זו כשהוא מדגיש את הממד האישי והאינטימי של הבחירה. כשהוא מדבר על "האדם הבודד", הוא מתכוון לכך שהבחירה החופשית אינה מתרחשת בחלל ריק, אלא בתוך עולמו הפנימי העשיר של האדם, הכולל את ערכיו, אמונותיו וניסיון חייו. הבחירות שלנו מושפעות מהזהות הייחודית שלנו, מהסיפור האישי שאנו מביאים איתנו.

נקודה מכרעת להבנת העניין היא ממד הזמן. בניגוד לתפיסה הדטרמיניסטית, הרואה את העתיד כקבוע מראש, היהדות מבינה שהזמן הוא חד-כיווני ושכל בחירה אנושית יוצרת מציאות חדשה. זה כמו נהר הזורם קדימה – אי אפשר לחזור אחורה, אבל בכל רגע נתון אפשר להשפיע על כיוון הזרימה. כל החלטה שאנו מקבלים משפיעה על המשך חיינו, ופותחת אפשרויות חדשות או סוגרת אחרות.

לפיכך, החירות האמיתית אינה היעדר מוחלט של מגבלות או הנחיות. להיפך – היא היכולת לפעול בתוך מסגרת מוגדרת תוך הפעלת שיקול דעת מושכל. בדיוק כמו שחופש הביטוי האמנותי אינו נפגע מקיומם של כללי הרמוניה מוזיקלית, כך גם הבחירה החופשית אינה נפגעת מקיומן של הנחיות והמלצות אלוקיות. אמן הבוחר לצייר במסגרת סגנון מסוים, כמו אימפרסיוניזם, עדיין יכול לבטא את עצמו בצורה חופשית בתוך המסגרת הזו.

המסקנה המתבקשת היא שהבחירה החופשית היהודית היא למעשה דיאלוג מתמשך בין האדם לבין בוראו. כשהתורה אומרת "ראה", היא מזמינה אותנו להתבונן, להבין ולהפעיל את כוח השיפוט שלנו. ההמלצה "ובחרת בחיים" אינה מגבילה את חופש הבחירה אלא מעשירה אותו, בדיוק כפי שמורה טוב אינו שולל את חופש החשיבה של תלמידיו אלא מעצים אותו. הבחירה החופשית היא לא רק זכות, אלא גם אחריות – להשתמש בשכל הישר שלנו, בערכים שלנו ובהדרכת התורה, כדי לבחור בדרך הטובה ביותר עבורנו ועבור העולם כולו.