קיטוב ושנאה אז – אבל גם עתה

תהיות קשות עולות במוחנו כשאנו קוראים על היריבות והשנאה שמתוארות בפרשתנו: מדוע יעקב הפלה בן בין הבנים, ומדוע הוא לא נזף ביוסף כשהלה הביא את דיבת אחיו, ולא גער בו על חלומותיו ועל פרשנויותיו? כיצד זה שלח יעקב את בנו האהוב כשה לטרף לראות את שלום אחיו, כשהוא יודע שהם שונאים אותו? כיצד הגיעו אחי יוסף לשנאה שהייתה עמוקה כבור מלא נחשים ועקרבים? מדוע הם לא הרהיבו עוז לשתף את אביהם בתחושותיהם, ולנסות ליישר את ההדורים בעזרתו? מדוע הם לא חשבו שעוד מעט קט, כשיוסף יתבגר, התנהגויותיו ישתנו וחלומותיו מאליהם יתנפצו? מי היה אשם באותה הידרדרות שהובילה לירידה לגלות?

המפתח להבנת המתרחש הוא שהם היו באותה עת בתקופה שאחרי הבחירות. ייתכן שידעו שכבר מאדם הראשון בכל דור ודור מתקיימות בחירות, ובהן בן אחד נבחר והאחרים נדחים (ספר הכוזרי א, צה). הם בוודאי הכירו היטב כיצד אחרי אברהם נבחר יצחק, ואילו ישמעאל למדבר הורחק, ואחרי יצחק נבחר יעקב, וה' הבטיח לו את ברכות אבותיו, ואילו עשיו את הארץ עזב.

לפיכך ברור היה ליעקב שגם אצלו בן אחד ייבחר, וברור שבן זה אמור להיות בנה של רחל, שהרי "כל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל" (ב"ר פד ו). ואכן, יעקב רואה "שהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו" (שם), ולכן "כַּאֲשֶׁ֛ר יָלְדָ֥ה רָחֵ֖ל אֶת־יוֹסֵ֑ף" מחליט יעקב לחזור לארץ כנען, (ל, כה), שכן הבן הנבחר צריך לגדול בארץ, להרגיש שייכות אליה, ולהיות מוכר כבן הארץ ולא כאדם זר שמגיע בגיל מבוגר, וייחשב כסבא אברהם לגר ותושב. בהיות יוסף הבן הנבחר הקפיד יעקב להסתירו היטב ולגונן עליו מפני עשיו יותר מאשר על כל יתר אחיו: "וַיָּ֧שֶׂם… אֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים" (לג, ב). העובדה שיעקב מתכוון להעביר את הלפיד ליוסף הופכת להיות מוחשית ביותר כאשר האחים רואים "כִּֽי־אֹתוֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם מִכָּל־אֶחָ֔יו" (לז, ג), ובחירה זו אף מנקרת את עיניהם ביתר שאת כשיעקב "עָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים", שהיא בגד הידוע כבגד של בני מלכים.

מעתה מובנת היטב התנהלותו של יעקב, ומובן מדוע כשהאחים מקנאים ביוסף ושונאים אותו "עַל־חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו". יעקב "אָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר", "והיה ממתין ומצפה מתי יבוא" (רש"י), מתי יוסף יהפוך רשמית לממשיכו. מבינים אנו כעת מדוע לא היסס יעקב לשלוח את יוסף אל אחיו, שונאים, שכן בהיות יוסף ממשיכם של אברהם, יצחק ויעקב, ה' יהיה עמו וישמרהו בדרך כפי שהבטיח לאבותיו וקיים כל הבטחותיו.

"גַּם שִׂנְאָתָם גַּם קִנְאָתָם" של אחיי יוסף היו אפוא הגיוניות ביותר. הם כבר נמצאים בתקופה שאחרי הבחירות. הם הודחו ונדחקו, ויוסף עומד להשתרר עליהם ולהשתלט על כל חלקה טובה. וכך "הָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה" של קנאה ושנאה, תבערה ותבהלה.

לא נותר לנו אלא לענות על שאלת האשמה. אין אנו שמים עצמנו כשופטים אלא רק כצופים באירועים המתוארים בפסוקים, ומתבוננים בהשראתם במתרחש באלה הימים. האחים בני לאה הנמצאים בצד המפסיד רואים את ההכרעה בבחירה באופן מוקצן ביותר ונכנסים לחרדות ותבהלות. לדידם מדובר בקץ הדמוקרטיה, שהרי לא יהיה עוד שוויון בין השבטים, אלא בית יוסף ינהיג וישלוט ויעשה ככל העולה על רוחו. יוסף הנבחר לא מנסה להשקיט את רוחם כי אם להיפך, הוא מספר ומפזר חלומות ותכניות על שליטה כוחנית בה הם כנועים ומשתחווים, ואין הוא מגלה כל התחשבות ברגשותיהם ובחששותיהם. אדרבא, הוא לא חושך מהם את שבט לשונו ומביא "אֶת דִּבָּתָם רָעָה". האחים לא יכולים להמתין שתתחולל אצל יוסף התבגרות, כי הוא מבטיח דווקא התגברות. הם לא יכולים לסמוך על ראש המשפחה, שכן הוא לא מרסן את הנבחר, אלא נותן לו רוח גבית, מאפשר לו להכניס אווירה פלגנית ומקנה לו סמכויות בזירה האזרחית כמו גם הביטחונית.

תופעות חברתיות הן בעלות אופי תהליכי, ואם מזהים בעוד מועד את נורות האזהרה ומאתרים את תחנות היציאה, אפשר לבלום איבה בעודה באיבה. כשמסביב ייהום הסער הפוליטי, על כולנו למתן, לרסן, לעדן ולהשתדל לא להתעצבן ולא לעצבן. עלינו לזכור איך שרשרת טעויות אנוש מנעו ממשפחה טובה לישב בשלווה, והביאו אומה שלמה לצרה צרורה. עלינו גם להאמין ולדעת שכל עוד הנר דולק יש תקנה.

(וישב תשפ"ג)