קנאה בין אחים מופיעה לא רק בפרשת השבוע אלא מוכרת לכולנו. היא בולטת מאוד בילדות אך יכולה להימשך גם לאחר מכן. לקנאה יש יתרונות אבולוציוניים, היא עוזרת לנו לא להישאר מאחור; אם אני מקנא בחבר מהכיתה שקיבל מאה במבחן, אני עשוי להבין שאם אשקיע כמוהו אוכל לקבל מאה בפעם הבאה. יחד עם זאת, הקנאה יכולה לגרום לתוצאות פחות חיוביות, כך שלמשל; במקום להשקיע למבחן הבא, אדאג להוכיח לסביבה ולעצמי שההישג של המצטיין לא כל כך חשוב.
הקנאה נובעת מהשוואת עצמי לאדם אחר ומהתחושה שאני נחות ממנו. הקנאי רוצה משהו שמישהו אחר מקבוצת ההתייחסות שלו קיבל- כסף, הערכה, תכונת אופי וכדומה, והקנאה חזקה יותר כאשר מדובר על אדם קרוב. קנאה היא גורם מניע מאוד חזק וניתן לראות זאת בפרשתנו. בחלום הראשון של יוסף, תגובת האחים מתוארת- "ויוסיפו עוד שנוא אותו" (בראשית, ל"ז, ח). בחלום השני, תגובת האחים אחרת "ויקנאו בו אחיו" (ל"ז, י"א) ולאחר מכן מגיע סיפור מכירת יוסף. נראה שהקנאה הייתה חזקה יותר מהשנאה ומכוחה האחים הגיעו למעשה.
מנהלים היו שמחים שכל העובדים יפעלו ממוטיבציה פנימית, מתשוקה ומאהבת התפקיד. מכיוון שזה לא תמיד כך, רבים מנסים לעורר את הקנאה והתחרות אצל העובדים מתוך הבנה שהיא מייצרת מוטיבציה. כפי שראינו אצל יוסף והאחים, מדובר על רגש שלילי עם השפעות הרסניות. גם בעבודה, כאשר נותנים את פרס "העובד המצטיין", אנחנו מעלים למצטיינים את המוטיבציה. הקנאה יכולה לרתום את האחרים אך גם לעורר בהם תגובות שליליות.
כיצד ניתן לפרגן, לעודד, לתת לתשומת לב בעבודה ובכלל, בלי להפעיל קנאה הרסנית שתפגע בשאר הקבוצה?
ד"ר נטלי שפר מאוניברסיטת תל אביב אומרת שיש להגביר את רמת הכבוד ההדדי בארגון. מחקר שהיא ביצעה מראה כי ככל שהעובדים מרגישים שהארגון מכבד אותם כך קל להם להתמודד עם ההשלכות של הקנאה. כאשר הערך העצמי של העובד נמוך, הוא יתמודד מול הקנאה בהתמרמרות או בהקטנת האחר ("הוא קיבל פרס כי הוא מקורב לבוס") וכאשר הערך העצמי של העובד גבוה, הוא לא יוריד את האחר ולהיפך, ידרבן את עצמו לעבודה קשה.
הפרשה מוסיפה לנו נדבך נוסף, יעקב בחר "לשמור את הדבר" כתגובה לקנאה, לחכות ולראות כיצד הדברים יתגלגלו בהמשך. סוף הסיפור מראה לנו על השגחתו של הקב"ה שהביא לכך שיוסף הציל את משפחתו מרעב אבל גם יכול ללמד אותנו שכאשר מנהל או הורה רואים קנאה ותחרות, כדאי שלא להתעלם ולגלות מעורבות.
(וישב תשפ"ג)