פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
פמיניזם והלכה-כג'
בניגוד למשקלן הרב של מספר נשים בתנ"ך, ומעל כולן דבורה הנביאה, השופטת והמנהיגה, בעולמם של חכמים, שהוא עולם בית מדרש גברי, נעשה ניסיון שיטתי להקטין ולגמד את דמותה של דבורה בשל היותה אישה. לנושא מעמד האישה ודמויות נשיות בספרות חז"ל נשוב בהרחבה בהמשך הסידרה. כאן נתמקד בדמותה של דבורה. מציינת שפרה דנאי:
"אשה נביאה, שופטת ומנהיגה בעלת כריזמה, מתוארת על ידי חז"ל כדמות חסרת כל הוד והדר […] נעשתה כאן אינטרפרטציה זרה לרוח המקרא. ההתייחסות לדבורה מלמדת הרבה על דעתם של חז"ל על האשה, תפקידה ומעמדה בבית ובחברה. האשה האידיאלית לדעתם, היא אשת איש מסורה, ציתנית, שאינה מעזה פניה בפני בעלה, שאינה חורגת מדלת אמותיה, ואינה תופסת מעמד בחברה ובציבור. אפשר לשער שרדוקציה זו בדמותה של דבורה מקורה בחשש להציג אשה במלוא גדולתה ובתפקיד ציבורי כה חשוב, שמא תהווה דבורה משאת נפש, וסמל לאשה מחד, ואיום על מעמדו של הגבר מאידך. בין אם על ידי הפיכתה ל'טפילה' או לאשת איש הצופיה הליכות בעלה, או אשה יהירה שנענשה על יהירותה, הופכת דבורה בידי חז"ל כלי להדגשת נחיתותה של האשה בפני הגבר" (שפרה דנאי, האשה בסיפור המקראי ובאגדות חז"ל, עבודת מ.א, תל-אביב: אוניברסיטת תל-אביב, תשמ"ח, עמ' 77).
וכך למשל בילקוט שמעוני, שהוא ככל הנראה חיבור מאשכנז בימי הביניים המבוסס על ליקוט מדרשים קדומים, (רמז מב'), מגומדת דבורה להיותה אשה טובה לבעלה:
"דבורה אשה נביאה מה טיבה של דבורה שנתנבאת על ישראל ושפטה אותם והלא פינחס בן אלעזר עומד? מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקדש שורה עליו. תנא דבי אליהו אמרו בעלה של דבורה עם הארץ היה אמרה ליה בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש שבשילה, אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבא לחיי העולם הבא, והיא עושה פתילות והוא מוליך לבית המקדש […] והיא מתבוננת ועושה פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה והקב"ה בוחן לבות וכליות אמר לה דבורה את נתכוונת להרבות אורי אף אני ארבה אורך ביהודה ובירושלים כנגד י"ב שבטים, מי זכה לו ללפידות שיהא חלקו עם הכשרים ויבא לחיי העולם הבא? הוי אומר דבורה אשתו, עליה נאמר חכמות נשים בנתה ביתה".
דבורה הופכת, אפוא, ממנהיגה לאומית, שופטת ונביאה לאישה טובה שטווה פתילות שבזכותן זכתה לרוח הקודש ולכך שבעלה יזכה לחיי העולם הבא. חכמתה אינה בהיותה שופטת לכל האומה ומנהיגה צבאות, אלא בכך שהיא "בנתה ביתה".
הילקוט שמעוני באותו רמז, מב, גם מביא מדרש קדום שיוצא בהכללה שלילית על נשים כמנהיגות. על הפסוק "ודבורה אשה נביאה" (שופטים, ד,ד) מובאים דבריו של רבי ברכיה: "חשיך דרא דאיתתא דברייתא" [= אוי לדור שאשה היא המנהיגה בו]. כל כך מנוגד לעולה מהפסוקים.
בדברי רב נחמן הבאים דבורה נתפסת בדומה לנביאה חולדה, כיהירה מתוך חשיבותה, שלא מתאימה לאישה:
"אמר רב נחמן: לא יאה יהירותא לנשי [רש"י: "לא נאה חשיבות לנשים"], תרתי נשי יהירן הויין, וסניין שמייהו [=שתי נשים יהירות היו ושמותיהן מגונים], חדא שמה זיבורתא, וחדא שמה כרכושתא [=האחת נקראה דבורה והשניה חולדה-שמות של בעלי חיים-מ.ה]. זיבורתא – כתיב בה ותשלח ותקרא לברק, ואילו איהי לא אזלה לגביה. כרכושתא כתיב בה אמרו לאיש ולא אמרה אמרו למלך" (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד ב).
הנביאות דבורה שקראה לברק ולא הלכה אליו וחולדה שאמרה "אמרו לאיש", ולא למלך, הפגינו אפוא יוהרה שתואמת את שמותיהן המגונים. וכפי שמפרש המהרש"א בפירושי האגדות שלו לסוגיא: "רוצה לומר אף על גב דסניין שמייהו והוה להן להשפיל ולהכנע עצמן לפי שמותיהן חולדה ודבורה שהם שפלים בבריות והם לא עשו כן אלא דהוו יהירין נגד אנשים חשובים". כלומר, במקום שתדענה את מקומן הנמוך כנשים, הן התייהרו אל מול גברים.
קשה להגיע לפער רב יותר ביחס לדבורה ממה שעולה מפשט המקראות שהופך את דבורה למופת של מנהיגות לבין דרשות חז"ל המגמדות אותה כאישה ומנהיגה. קריאה פמיניסטית, ולא רק, של הטקסטים הכל כך מנוגדים הללו, מלמדת הרבה על מעמד האישה בתנ"ך לעומת מעמדה בעולמם של חכמים.
(וישב תשפ"ג)
