פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
נחתום את הדיון בדמויות נשיות בתנ"ך בדמותה של אסתר. חשוב לציין שאסתר היא אחת משתי הנשים (בצד רות) שספר בתנ"ך נכתב עליהן. אסתר גם נחשבת בעיני חז"ל כאחת משבע הנביאות (בבלי, מגילה, יד עמוד א'), וגם כאן, היא הנביאה היחידה שנכתב עליה ספר. בנוסף, אסתר המלכה היא הגיבורה ה"יהודיה" (בניגוד ל"עבריה") הראשונה, והיא דמות מרתקת הצומחת למול עינינו גם כאישה וגם כמנהיגה.
המונח "יהודי" מקבל משקל משמעותי לראשונה במגילת אסתר, בתיאור של מרדכי ואסתר בפרק ב, פסוקים ה-ז: "אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ–אִישׁ יְמִינִי. אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה–אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ–כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת".
כלומר, מרדכי, שהיה "איש ימיני", כלומר משבט בנימין, הוא גם "איש יהודי" כי הוא הגיע לבבל ממלכות יהודה, כאשר הוגלה המלך יהויכין (יכניה) עם קבוצה גדולה של גולי יהודה, בשנת 597 לפה"ס, 11 שנים לפני כיבוש מלכות יהודה וחורבן בית המקדש הראשון על ידי האימפריה הבבלית בראשות נבוכדנאצר וגלות המלך האחרון, צדקיהו. היהודים הם אפוא היהודאים, קרי: הגולים ממלכות יהודה, שבה חיו שבטי יהודה, בנימין וחלק משמעון, המלכות הדרומית והקטנה יחסית מבין שתי המלכויות העבריות, בצד ממלכת ישראל (שומרון) הגדולה והחזקה יותר, שמנתה את עשרת השבטים. זו נכבשה על ידי האימפריה האשורית בשנת 722 לפה"ס ורוב תושביה הוגלו ומיעוט מתוכם עבר לממלכת יהודה והצטרף ליהודאים.
כיבוש בבל על ידי כורש מלך פרס פתח את האפשרות לעליה ליהודה והקמת המקדש בירושלים, כשירושלים הופכת לעיר-מקדש אוטונומית בחסות הפרסים ששלטו ביהודה. אולם, רוב היהודים בחרו להישאר בבבל. ואכן, מגילת אסתר היא במידה רבה ספר גלותי, וגם אסתר היא גיבורה גלותית. כאן לא מדובר בגיבורה עצמאית הפועלת בזמן שחרור העם כמו מרים, או בנביאה-שופטת המנהיגה צבא כמו דבורה. הפוליטיקה של אסתר שבה היא מצליחה להציל את עמה, היא פוליטיקה של חולשה ותחמון, פוליטיקת ארמון. אסתר מנצלת את נשיותה ואת יכולתה להשפיע על המלך ההפכפך אחשוורוש ולהוביל לנפילתו של המן צורר היהודים ולמינוי מרדכי במקומו.
ועם זאת, אסתר היא גיבורה לאומית אמיתית. היא לא מזניחה את עמה עליו יזם המן את גזירת הכלייה באישור המלך. הגעתה לתפקיד המלכה לא גורם לה להתכחש לשורשיה והיא יוזמת את ההתעוררות הדתית של עם ישראל כנגד גזרות המן בצום ובתשובה ובמקביל פועלת בערמומיות ובנחישות להציל את עמה.
פן בולט בדמותה של אסתר הוא צמיחתה מדמות פסיבית יחסית לדמות אקטיבית ואף מובילה. במיוחד אמורים הדברים ביחסים בינה לבין מרדכי פטרונה. בתחילת פעולתה בבית המלך, אסתר היא בעצם שליחתו של מרדכי המנווט אותה: "לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר, אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ: כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ, אֲשֶׁר לֹא-תַגיד. וּבְכָל-יוֹם וָיוֹם–מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ, לִפְנֵי חֲצַר בֵּית-הַנָּשִׁים: לָדַעַת אֶת-שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, וּמַה-יֵּעָשֶׂה בָּה (אסתר, ב, י-יא). ובהמשך: "אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ, מָרְדֳּכָי; וְאֶת-מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ" (שם, פסוק כ).
הדומיננטיות של מרדכי ביחסיו עם אסתר, עולה גם מהפרשה שבהמשך יהיו לה השלכות מרחיקות לכת:
"בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ; קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי-סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף, וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד, בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ. וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ, בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי. וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל-עֵץ; וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים–לִפְנֵי הַמֶּלֶך" (ב, כא-כג).
אולם, בהמשך המגילה, כשמרדכי מודיע לאסתר על הגזירה להשמיד את היהודים, היא הופכת מבת החסות שמרדכי מצווה עליה בתחילת הדרך למלכה המצווה כעת על מרדכי מה לעשות כדי לסייע לה בהצלת העם:
"וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי. לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם–גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לא כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי. וַיַּעֲבֹר, מָרְדֳּכָי; וַיַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר" (ד, טו-יז).
לעומת "אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ, מָרְדֳּכָי; וְאֶת-מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ" (ב, כ), כעת מרדכי הוא העושה "ככל אשר צותה עליו אסתר" (ד, יז).
(מקץ תשפ"ג)
