פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
בטורים האחרונים עסקנו בדמותה המרשימה של ברוריה שניחנה בשילוב נדיר של שכל ישר, חכמה, למדנות ושליטה עצמית. לתכונותיה אלה יש להוסיף את רגישותה הרבה והבנתה הפסיכולוגית החודרת, כפי שעולה מהמקור הידוע הבא:
"הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו. אמרה ליה ברוריא דביתהו: מאי דעתך? – משום דכתיב: יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב! ועוד, שפיל לסיפיה דקרא: ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים – ורשעים עוד אינם? אלא, בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה – ורשעים עוד אינם. בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה [=בשכנות לרבי מאיר היו בריונים שהיו מצערים אותו הרבה. התפלל עליהם רבי מאיר שימותו. אמרה לו ברוריה אשתו: מה דעתך, משום שנאמר: "יתמו חטאים" (תהילים קד, לה)? וכי כתוב "חוטאים", "חטאים" כתוב. ועוד, השפל לסוף המקרא: "ורשעים עוד אינם" (שם)-כיון שיתמו חטאים-ורשעים עוד אינם. אלא בקש עליהם רחמים שיחזרו בתשובה-"ורשעים עוד אינם"! ביקש עליהם רחמים וחזרו בתשובה" [על פי התרגום של ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי, ספר האגדה, עם ריענון ופירוש חדש מאת אביגדור שנאן, אור-יהודה: בית אבי חי וכנרת זמורה ביתן, 2015, עמ' 290]. (בבלי, ברכות י, ע"א).
הסיפור התלמודי הזה על ברוריה הוא אולי גולת הכותרת בסיפורים עליה. ראוי לזכור שברוריה מתגברת כאן בלמדנותה על בעלה, רבי מאיר. רבי מאיר הוא אחד הדמויות המרכזיות והיותר משפיעות בעולמם של חכמים. הוא היה גדול תלמידיו של רבי עקיבא ומי שבעקבותיו כתב רבי יהודה הנשיא את המשנה (וכדברי רבי יוחנן: "סתם משנה-רבי מאיר" – סנהדרין, פו, ע"א) והוא בדרך כלל ה"תנא קמא" (הדעה של התנא הראשון המובאת במשנה). רבי מאיר היה חריף עד שנאמר עליו שהיה עוקר הרי הרים (סנהדרין, כד, ע"א) ורבי יהודה הנשיא תלמידו העיד על עצמו שלא זכה לחריפות יתרה רק משום שראה את רבי מאיר רק מאחוריו (עירובין, יג, ע"ב) ואף נאמר עליו (עירובין, שם): "לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו רבי מאיר – שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה".
מול התלמיד חכם הזה, נצבה רעייתו כשווה מול שווים ואף גברה עליו במקרה שלנו. אולם, היא גברה עליו לא רק בזכות הניתוח היותר מעמיק שלה את הפסוק בתהילים, קד: "ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם". מה שאנו רואים כאן זו יכולת פסיכולוגית חריפה ויותר אנושית ורגישה של ברוריה באשר לטבע האנושי מזו של בעלה, התנא הגדול, רבי מאיר. רבי מאיר יותר פסימי ושופט בני אדם לאור התנהגותם בפועל. לעומתו, ברוריה מבינה שבני אדם שהם "בריונים" יכולים להשתנות ולהתפתח ולחזור בתשובה, ושאם הם יראו דברים אחרת, הם יכולים לממש גם פוטנציאל טוב שקיים בהם בצד הנטיות הרעות, ודווקא הטוב יכול לנצח. לכן היא מעודדת את בעלה להתפלל עליהם שיחזרו בתשובה. זוהי תפיסה חינוכית הומנית המגלה רגישות גם כלפי בריונים, ואין היא רוצה בפגיעה בהם ובוודאי לא בהמתתם, אלא בשיפור דרכיהם.
נקודה נוספת העולה כאן הם היחסים בין רבי מאיר לבין רעייתו ברוריה. רבי מאיר לא רק שאינו מקנא בחכמתה היתרה של רעייתו (וגם בייחוסה לאביה התנא הקדוש), כפי שלא אחת קורה לגברים-גם חכמים ומוצלחים- מול בנות זוגן המוצלחות לא פחות מהם. להיפך, הוא משתכנע ועושה בדיוק את מה שהיא אומרת לו לעשות, ואכן מתברר כי היא צדקה.
מה אפשר לברוריה להפוך ליוצאת מן הכלל: אשה-תנאית לכל דבר? – למדנותה? בקיאותה? חכמתה הכללית? מעמדם של אביה, רבי חנינא בן תרדיון ושל בעלה, רבי מאיר?- לדעת דליה חושן, מקומה של ברוריה מעיד על כך שבעולמם של חכמים, אכן הייתה היררכיה ברורה המבוססת על נתונים סוציו-ביולוגיים הקשורים גם במידת חיובו של האדם במצוות, ולכן ישראל נחות מלוי ולוי מכהן. וכך גם האישה הפטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא, בניגוד לגבר המחויב בהן, היא במעמד נחות יותר. אולם יש לכך מוצא ששובר את ההיררכיה של הסטטוס והוא לימוד התורה. "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ" (משנה, הוריות, ג, ח) (דליה חושן, "ברוריה התנאית-קריאה תאולוגית בדמותה של תלמידת חכמים בספרות התלמודית", אקדמות, כב, ניסן תשס"ט, עמ' 172).
(תרומה תשפ"ג)
