יש לכם תכנית מגירה?

הפרשה נסתמה כדי ללמד שכדי לגלות את הקץ יש להקדים ולבנות כלים הראויים לכך

ניתן להגיד שלמעשה כל אדם נולד עם מספר גדול של "תכניות מגירה", לשעת חירום, ותוכניות אלה מופעלות כתוצאה מקונפליקטים ביולוגיים שחווה האדם במהלך חייו. שורש הקונפליקט נעוץ בהכרה של השוני בין הדברים המצויים בעולם.

הפרשה מספרת על יעקב אבינו שביקש לצוות את בניו לפני מותו ולגלות להם את קץ הימים (בראשית, מ"ט, א'). חכמינו לימדו כי בעת שאמר לבניו "האספו ואגידה לכם…", התכוון לגלות את העתיד ונסתמה אפשרות זאת ממנו. במדרש מובאות כמה סיבות מדוע הסתלקה ממנו השכינה, ואחד ההסברים- "למה היא סתומה מפני שסתם ממנו כל צרות שבעולם" (בראשית רבה, צ"ו, א'). יעקב רצה לברר לעצמו את פשר הסבל בעולם ולא עלה בידו. ה"קץ" מסקרן את כולנו. חז"ל התבטאו בחריפות ואמרו, "תיפח עצמן של מחשבי קיצין" (סנהדרין, צ"ז, ע"ב). כלומר, העתיד צופן בתוכו הזדמנויות רבות, פרשנות ונתיב מהיר מדי עשוי להתגלות כאכזבה. יעקב אבינו רצה לצמצם את הקונפליקטים. אולם הועבר לו מסר עמוק מאוד דרך הסתלקות השכינה – העתיד הנסתר מוכרח לעבור דרך ההווה הגלוי. מתוך הקונפליקט נוצרים הבדלים, ומתוך ההבדלים מופק יידע חדש על העולם. דרך אי ידיעה של העתיד- העולם יגיע לייעודו. הרמב"ם סובר כי עצם חישוב הקץ עלול לגרום לאנשים לפקפק באמונה בביאת המשיח (הקדמה לפר' חלק). עיסוק בחישוב הקץ, מרחיק את הגאולה.

משפחת יעקב מגיעה למצרים אחרי יחסים מורכבים בתוך המשפחה, קנאה ואיבה ששררו בין האחים, דיבה רעה ולשון הרע. במצב זה יש להתכנס פנימה לבנות ולחזק את יסודות המשפחה, ולאחות את הקרעים. אין זה הזמן המתאים לחשב קיצים אלא להכין כלים.

הרש"ר הירש מציג את העובדה שפרשת 'ויחי' סתומה כפלא. לדבריו, היה מקום לצפות לכך שדווקא תחילת הפרשה זו תובלט בפני עצמה; אלו היו שנותיו הטובות של יעקב, עליהן נאמר, 'ויחי יעקב בארץ מצרים'. הרש"ר הירש מסביר, שדווקא מאה ושלושים שנותיו עד בואו למצרים, ועמידתו בניסיונות חייו, הן שזיכו אותו בשם "ישראל". השלווה כמאפיינת את הצדיקים "ביקש יעקב לישב בשלווה", ומאפשרת לתאם בין הכוחות השונים ולחיות בשלמות. הפרשה נסתמה כדי ללמד שכדי לגלות את הקץ יש להקדים ולבנות כלים הראויים לכך, "תכנית מגירה", שמתאימה לעולם בו הקץ עתיד להאיר באור חדש את המציאות. האור שיתגלה יבהיר את משמעות האירועים שעברו על העולם ועל ישראל ולא היו מובנים קודם לכן.

הרב חרל"פ, מבאר כי כדי להתעלות ממעל לראיה השטחית הרואה ודואבת מהחוצפה ומחולשת דור הגאולה, עלינו לראות את הטובה הפנימית הצפונה בכל אחד מבניו ובכל אחת ממפלגותיו של עם ישראל. זהו סודו של הדור, אור זה גדול, עד כי אין ליעקב יכולת לגלותו, קודם שנבנו הכלים.

שלב הריפוי של מחלה מתחיל ברגע בו נפתר הקונפליקט. מטרתו היא לשקם את הנזקים שנגרמו לרקמות הגוף בשלב האקטיבי של הקונפליקט ולהחזירן קרוב ככל האפשר למצבן המקורי.

חכמינו לימדו רעיון יסודי בהקשר לחולה, בגמרא נאמר: "הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב לפניו מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה שנאמר 'ד' יסעדנו על ערש דוי'" (שבת י"ב ע"ב). מקור הדין בפרשתנו, על הפסוק "וישתחו ישראל על ראש המטה" כותב רש"י, שמכאן אמרו רז"ל ששכינה מראשותיו של חולה.

דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך (יו"ד סי' של"ה, ס"ג). במקום אחר בגמרא נאמר יותר מכך, "מנין ששכינה סועד את החולה? שנאמר, 'ד' יסעדנו על ערש דווי'", כלומר, נוכחות השכינה חזקה עוד יותר בעת שהאדם חולה. המאירי פירש מדוע הנכנס לבקר את החולה לא יישב על גבי מטה ולא על גבי ספסל ולא על כסא אלא מתעטף ויושב על גבי קרקע, "מפני שהחולה מהרהר בלבו תשובה ומתפלל בכל לבו, וכשרואה זה יושב במקומות הגבוהים מתייאש מן התפילה" (נדרים מ' ע"א).

הרב אליעזר וולדינברג ביאר את הדברים כמי שתלויים הדברים זה בזה, כלומר, שכינה שרויה למעלה ממיטתו של חולה מפני שדרכו של החולה להרהר בלבו תשובה ולהתפלל בכל לבו, כלומר השכינה מצויה שם מפני תפילתו והשתפכות נפשו של החולה. ומדוע שכינה מצויה דווקא למעלה ממיטתו של החולה, מפני שדרכו של החולה להרהר בתשובה, וכשיישב המבקר במקום גבוה יתייאש החולה מן התפילה ומן התשובה ועשוי לגרום להסתלקות השכינה ממנו. הרב וולדינברג מורה שכיוון שמיטות ימינו אחידות וקבועות בגבהן, דין זה אינו הלכה למעשה (שו"ת ציץ אליעזר, רמת רחל, סי' י' סק"ד).

(ויחי תשפ"ג)