בני המאה, המהווים את הקצה העליון בדיאגרמת תוחלת החיים, מדגימים היטב את תמונת תוחלת החיים בארצות המפותחות, המתארכת לשיאים שכמותם האנושות לא ידעה מעולם.
הפרשה פותחת בתיאור פטירתה של שרה אמנו "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" (בראשית כ"ג א'). גיל מופלג. אברהם ושרה הם הראשונים במקרא שתוארו כזקנים "ואברהם ושרה זקנים באים בימים…" (שם, י"ח י"א). כשמתארת הפרשה את אברהם מחפש זיווג לבנו נאמר, "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַד' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (שם, כ"ד, א'). רש"י מעתיק את דברי המדרש "כשם שהם תמימים, כך שנותם תמימים, בת כ' כבת ז' לנוי, בת ק' כבת כ' שנה לחטא". רש"י אינו מסתפק בדברי המדרש ומוסיף עליהם חידוש "'שני חיי שרה'– כולם שווים לטובה, שהייתה גם בת ק' כבת כ' ליופי" (שפתי חכמים). הרמב"ן אינו מקבל את דברי רש"י בפשטותם, "אין מדרש זה נכון, שהרי בשני חיי ישמעאל נאמר… בשווה… ולא היו שווים בטובה…" (שם כ"א א'). גם המראה הצעיר נסתר מפסוק מפורש "אחרי בלותי הייתה לי עדנה"?!.
המעיין בסיפור חייהם של אברהם ושרה שואל כיצד יתכן שכל חייה של שרה היו "שווים לטובה"? "שני", כל השנים שוות. הרי ימיהם היו רצופים בניסיונות ובקשיים?! די בעקרות רבת השנים! ברעב! וביתר המשברים! כדי להבין שלא היו השנים כולן שוות לטובה! הרבי מחב"ד העיר בשיחותיו שהתורה הקפידה לכתוב "ויהיו חיי שרה", "חיים" בכלל ולא כדרך לשון הכתיבה הרגילה 'ויהיו ימי שרה', או 'שני שרה'. שכן 'ימי שרה' או 'שני שרה' באמת לא היו מושלמים. אם בוחנים את הימים כשהם לעצמם, בהווה, לא בהכרח רואים את הטוב שבהם. כאשר בוחנים את "חיי שרה" – החיים בכלל, רואים כיצד הובילה שרה את חייה למקום המפגין את הטוב והנצחיות שבהם, המסר שהתורה מעבירה היא היכולת להתבונן על החיים בכללם. (ליקוטי שיחות, ל"ה עמ' 92).
במקומות שונים תיארו חכמים את התבלות הגוף בזקנה, "שפתותיהם של זקנים מתרפטות, אזניהם של זקנים מתכבדות" (שבת קנ"ה, ע"א). מבחינה פיזית, הזדקנות היא תופעה הדרגתית של התבלות החומר עד להתכלותו. לכאורה, המובן היחיד שיש לזקנה הגופנית הוא של דעיכה. מאמרים אלו רק מעצימים את השאלה אודות הזקנה, כיצד מתמודדים עם מורכבות זו? האם ניתן לראות את הזקנה על חסרונותיה גם בדרך אחרת ? מעלת הזקן בדברי חז"ל היא החכמה, "זה קנה חכמה", לצד זאת, בהמשכה של אותה סוגיה ציינו חכמים כי גם ניסיון חיים עשיר – לא רק חכמה תורנית – נחשב "חכמה", ולכן יש להדר פני כל זקן, מתוך כבוד לניסיון החיים ולהבנת המציאות שהתפתחה אצלו. טעם הדבר מבאר בעל ספר החינוך "שהבחור החכם ראה בחכמתו מה שרואה הזקן ברוב שניו…" (מצוה רנ"ז).
בכל הדורות ובכל התרבויות התלבטו בשאלת ההגדרה של הזקנה, האם היא תלויה בגורמים אובייקטיביים, כגון גיל כרונולוגי, ו/או שינויים פיסיולוגיים, או בגורמים סובייקטיביים, כגון הרגשתו האישית של הזקן, ו/או קביעתה השרירותית של החברה.
ההפרדה בין הגיל בתור קטגוריה לבין בחינת מצבו הענייני של האדם, בולטת בסוגיה שבה דנו חכמים בביאור הפסוק "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (קידושין ל"ב, ע"ב). בפרקי אבות נאמר "בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם". שחות קומה ואי-יציבות ההליכה היא מוטיב מרכזי של הזקנה (שבת (קנ"ב, ע"א, כך לפי רש"י שם). באופן מפתיע גיל שמונים מתואר במשנה גיל של גבורה (אבות שם). באופן כללי, הקטגוריה אינה תלויה בזקנה הפיזית לחוד, אלא גם בתכונות הקשורות לאותו אדם.
הנה דוגמאות אחדות. למשל, בהקשר התעסוקתי, לוי כשר לעבודתו כל זמן שקולו תקין (חולין, כ"ד, ע"א), וגם כאשר קולו מפסיק להיות תקין הוא פסול רק לשירה וכַשר לשמש שוער (רמב"ם כלי המקדש, פ"ג, ה"ח), כיוצא, כהן כשר לעבודה במקדש "עד שיזקין" פירשו בגמרא "עד שירתת" (חולין כ"ד, ע"ב). וכך נפסק להלכה לגבי כשירות של שוחט-זקן שאינה תלויה בגילו, אלא ביכולתו האובייקטיבית (יו"ד סי' א'). ביחס לקטגוריזציה רפואית, אמנם כתב ב'לקט יושר', "וזכורני המעות שנודרים בשביל החולה כשברך אותם נתן מיד לחולי אחר באותו מקום או לזקנים החולים כדרכם, דסתם זקנים חולים הם" (עמ' פ"ב), כלומר, הזקנים קטגורית נחשבים כחולים, אך הרמ"א חלק על כך והתייחס רק לילד כ'חולה שאין בו סכנה', "דסתם צרכי קטן כחולה שאב"ס" (או"ח סי' שכ"ח סע' י"ז). ולא נפסק כן לגבי זקן, כלומר ההלכה אינה יוצרת קטגוריזציה של הזקן בתור חולה – כך דייק הרב מנשה קטן (שו"ת משנה הלכות, ח"ו סי' קט"ו).
הרב יקותיאל יהודה הלברשטם, חידש כי קביעת הגיל בחז"ל באופן גורף נאמרה רק ביחס לכבוד והידור, שלזה השלכות על החברה בכללה (שו"ת 'דבר יציב' יו"ד סימן פ"א). עקרון זה חשוב, כי אף שמבחינה רפואית הרמב"ם הגדיר את הזקנים כקטגוריה בפני עצמה, הבריאים, החולים וחולים שנרפאו אך טרם התחזקו וכן הזקנים (הנהגת הבריאות, מוסד הרב קוק, ירושלים שכ"ג, שער שני עמוד 43), עדיין מבחינה הלכתית נמצאים הזקנים בקטגוריה אחת עם הבריאים, ובוחנים כל מקרה לגופו.
(חיי שרה תשפ"ב)