פונדקאית בעל כורחה

טעות טרגית בבית החולים אסותא בראשל"צ גרמה לכך שאישה נושאת ברחמה עובר שנוצר בהפריה של זוג אחר. אישה בהיריון מתקדם, שעוברת טיפולי הפריה חוץ-גופית, גילתה שנפלה טעות והעובר שהיא נושאת ברחמה אינו שלה. המשמעות היא, שבמקום לשאת את העובר של בן זוגה ושלה, היא הפכה למעשה, בעל כורחה, לאם פונדקאית.

בפרשת השבוע מתואר תהליך יצירת האדם והאישה בפירוט רב, "וייצר ד' א-לוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב' ז'), "ויפל ד' א-לוקים תרדמה על האדם וישן ויקח אחת מצלעתיו… ויבן ד' את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה…" (שם י"ח-כ"ה). תיאור מפורט זה בא לאחר שהתורה תיארה בפרק א' בצורה כללית ביותר את עצם בריאתו של האדם ואשתו, "ויברא א-לוקים את האדם בצלמו בצלם א-לוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם" (שם א' כ"ז).

המורכבות הנוצרת עקב הפיצול בין אלה שאימהותן מבוססת על קשר גנטי לבין הנשים שאימהותן מבוססת על קשר פיזיולוגי, גורמת בשלב הראשון לאי בהירות בקביעת המעמד האימהי, ובשלב השני, כפועל יוצא, נוצר קושי בקביעת ייחוסו הטבעי של הנולד. השאלה המרכזית מן ההיבט ההלכתי, היא מי משתי הנשים המעורבות מבחינה ביולוגית ביצירת הוולד נחשבת כאם, האישה אשר תרמה את המטען הגנטי ליצירתו, או שמא זו שנשאה אותו ברחמה חודשים ארוכים והביאה להולדתו.

התשובה לשאלה זו רלוונטית במיוחד בהקשרים הלכתיים בהם יחסי קרבה משפחתיים נקבעים על יסוד הקשר הטבעי. קביעת אימהות על סמך היחס הביולוגי נוגעת למספר רב של דינים הלכתיים מהותיים ויסודיים, כגון לדיני עריות – מי נחשבים כקרובים שאסורים בחיתון; לדיני ירושה – את מי מהאימהות יורש היילוד; לקביעת מעמדו הלאומי של הנולד – כאשר אחת האימהות נוכרייה והשנייה ישראלית או להפך; לעניין כשרות הייחוס – כאשר האחת פסולה לבוא בקהל והשנייה כשרה או להפך; לעניין פדיון הבן – בהיות אחת ישראלית והשנייה לוויה או להיפך, או כאשר שתיהן ישראליות, ואחת מהן כבר ילדה קודם לכן. שאלת קביעת המעמד האימהי נתונה במחלוקת הלכתית, ואינה מוכרעת לכאן או לכאן.

רוב הפוסקים בני זמננו סבורים כי היולדת נחשבת כאם, גם אם החומר הביולוגי מקורו באם אחרת. הסוברים כן נסמכים בפסיקתם על סוגיית "שני אחים תאומים", שמקורה במשנה "שני אחים תאומים… הייתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מייבמין אבל חייבים משום אשת אח" (יבמות צ"ז ע"ב). המקרה הנדון בסוגיה הוא של תאומים אשר בזמן העיבור היו האם והאב נוכרים, אולם במהלך ההיריון האם התגיירה, כך שהתאומים נולדו לאישה יהודייה, איסור אשת אח הוא איסור מפורש בתורה, והוא חל על התאומים, כי הם נחשבים כאחים מצד האם, ומיוחסים אחר היולדת היהודייה, ולא אחר האם הגנטית שהייתה נוכרייה. חלותו של איסור "אשת-אח" ביחס לתאומים מספקת את ההוכחה הדרושה, ומורה על כך שקשר היוחסין מצד האם נרקם בעת הלידה (שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ט סי' מ', הרב ז"נ גולדברג "ייחוס אימהות בהשתלת עובר ברחם של אחרת", תחומין ה').

פוסקים אחדים סוברים שהאימהות נקבעת בשעת ההפריה, והאם הגנטית היא אמו של הוולד (הרב שלמה גורן, תורת הרפואה, השתלת ביצית מופרית מאשה לאשה, עמ' 171-183).

לאור המחלוקת ההלכתית בשאלת האימהות, ישנם פוסקים הסבורים שיש להכיר באופן מעשי בשתי הנשים כאימהות לחומרה, ואלה דבריו של הרב גולדברג: "לכן באופן מעשי, צריך להתייחס לשתי האימהות (הגנטית והיולדת) לפחות כספק אימהות לגבי דיני יוחסין וגילוי עריות. אחרת עלול להיפגע מאוד מעמדו של הילד. באופן מעשי גם אם נסבור יחד עם עוד מאה רבנים שהאם היולדת היא האם המשפטית, ורב אחד או מספר קטן של רבנים יחשבו אחרת, הילד יינזק. במחשבה תחילה ניתן למנוע בקלות את הסכנה למעמדו של הילד" ("תקלות העלולות לצמוח מהשתלת עוברים", תחומין י' עמ' 273, 277-281), הרב גולדברג חושש לשני נושאים – כשרות ייחוסו של הנולד לנישואין, בשל החשש מפני פגם במעמדה האישי של האם הגנטית, ולחשש מפני נישואין בין אחים גנטיים בני אותה אם.

(בראשית תשפ"ג)