אם עד לפרשת וישב עסקנו בעיקר באירועים חוץ פנימיים שאירעו ליעקב, כמו השנים בבית לבן, המפגש עם עשו ומעשה דינה, פרשת וישב מפנה את הזרקור אל אירועים פנים משפחתיים. היא חושפת את המתח שקיים בין שני מחנות בבית יעקב: בין מחנה בני לאה אליו מצטרפים בני השפחות ובין מחנה יוסף.
כידוע, ליעקב 12 בנים ובת אחת, דינה. ילדיו של יעקב כולם נולדו מרחל ומלאה הגבירות, ומזלפה ובלהה שפחותיהן של הגבירות. לאה יולדת 6 ילדים, לאחר מכן נולדים בני השפחות ובסוף נולדים בני רחל יוסף ובנימין. המקרא מתאר לנו אירועים הקשורים עם בני לאה, ראובן, שמעון ולוי, דינה, יהודה, אנו למדים על השותפות שקיימת בין יששכר וזבולון, כמו כן אנו קוראים על יוסף ובנימין. אולם על בני השפחות דן, נפתלי, גד ואשר, המקרא לא מספר דבר. הם ה'שקופים', הם מה שאנו קוראים 'ישראל השנייה'. הם קיימים, אבל לא באמת מחשיבים אותם.
יוסף, האח הצעיר, הבן המועדף, "בעל החלומות", קורא תיגר על מנהיגותם של בני לאה. ליוסף יש את הכלים להנהיג. על יוסף נאמר "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח" [בראשית לט;ב]. המדרש מתאר לנו "שלש מידות היו בו: בן תורה, נביא, ואת אחיו מכלכל" [תנחומא ישן וישב, כ], "בנפשו של יוסף היה חבוי השליט של עתיד" [רש"ר הירש בראשית לז;א].
יוסף חש, ככל הנראה, את היחס המנוכר מאחיו, ואין בכך כדי לרפות את ידיו. הוא ממשיך בדרכו. על "והוא נער את בני בלהה ובני זלפה" מסביר רש"י, שלעומת בני לאה שהיו מבזים את בני השפחות, יוסף התייחס אל בני השפחות, קרב אותם, כיבדם.
הרב סולובייצ'יק סבור שהמתח שבין האחים לבין יוסף נבע מיכולתו של יוסף לחשוב על העתיד בצורה שונה משל כל אחיו. יוסף "חשב כל הזמן איך להבטיח את המשכה של מסורת אברהם בתוך כלכלה חדשה ובתוך צביליזציה חדשה. האחים לא הבינוהו מכיוון שהם הסתכלו על העתיד כהמשכו של ההווה" [חמש דרשות, עמ' 18]. מנהיגותו של יוסף, כפי שעולה מגישתו של הרב סולובייצ'יק, נבעה מדרך ההתמודדות עם העתיד. לגישת האחים יש לשמר את המעמד אליו הגיע יעקב ומשפחתו, ולשיטתו של יוסף שימור בלבד אינו מספיק ויש לתת את הדעת ולהיערך לקראת האתגרים הצפויים לעם ישראל ולהתמודד איתם מבעוד מועד.
האחים רואים ביוסף איום על האליטה הישנה, על ההגמוניה שבני לאה יצרו ומתכננים לפגוע בו. המזימה נרקמת 'בשכם', אותו מקום שרק לפני פרשה, במעשה דינה, ביטא את יחס האחדות והאחווה שפיעם בלב האחים. המקום ממנו בקע המסר של משפחה מלוכדת כאיש אחד, שעומדת גם בשעת סכנה לצד אחד מהם ללא פחד, הוא המקום בו בוחרים האחים כדי לקבל את ההחלטה בעניינו של יוסף [ראו רש"ר הירש בראשית לז;יב]. יכול שכדי לבצע מהלך כזה יש צורך באידאות נשגבות של אחדות, כאשר בשם האחדות אפשר לסלק בכל דרך את מי שגורם לסדקים באותה אחדות.
ואולי המסר שעולה ממנהיגותו של יוסף הוא שמנהיג צריך להאמין בדרכו, עליו לנטרל רעשי רקע, לפעול בהתאם לתפיסת עולמו ולקדם את המטרות המנהיגותיות שהוא הציב. מנהיג צריך להבין שבהנהגתו, כל סטייה המבקשת לסול מסילות חדשות, או לקרוא תיגר על ההגמוניה השלטת אינה פשוטה, וטומנת בחובה סכנות מצד נאמני השיטה, שיעשו הכל כדי להביא לסילוק המנהיג במרמה ובאיצטלה של אידאלים נשגבים. יוסף מלמד שמנהיג צריך לקחת זאת בחשבון ואולי לשלם את המחיר האישי ובלבד להישאר נאמן לדרכו, להגשמת חלומותיו הלאומיים וייעודיו המנהיגותיים. (וישב תשפ)