שרשרת של ברכות לאורך הדורות

בסופן של ברכות יעקב לבניו, מסכמת התורה: "וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם". המדרש (בראשית רבה צז) שם לב לדיוק בלשון: "אתו אין כת' כאן, אלא ויברך אותם. למה כן? אלא בשביל שנתן ליהודה גבורתו של ארי, וליוסף גבורתו של שור, ולנפתלי קלתו של איל, ולדן נשיכתו של נחש, תאמר שזה גדול מזה? כללן באחרונה איש אשר כברכתו ברך אתם".

לכל אחד מהאחים אכן ברכה משלו. לכל אחד מהם יש כוח מיוחד ודימוי מיוחד המבטא את כוחותיו. האריה, השור, האיילה והנחש שונים זה מזה, אך אין הכוונה כאן לתחרות, או להשוואה בין כוחו של יהודה לכוחו של דן וכן הלאה. מצד אחד – איש כברכתו, ומצד שני – ברך אותם. לכל אחד ייחוד משלו, אך הברכה חלה על כולם.

המדרש ממשיך גם לחלוקת הארץ, כאשר כל חבל ארץ וכל נחלה זוכים לברכה שונה: "לפי שחילק להם את הארץ ונתן ליהודה ארץ שהיא עושה שעורים, ולנפתלי ארץ שהיא עושה חיטין, אף על פי כן כללן באחרונה שיהו אוכלין אילו משל אילו". הברכה החלה על כולם יחד לא נוגעת רק לשאלת ההשוואה ביניהם, אלא גם ליכולת שלהם לנהוג באחווה ובשיתוף.

המדרש ממשיך ושואל על ה-ו' שבמילה "וזאת": "'וזאת אשר דבר להם אביהם', זאת אשר דיבר אין כת' כאן, אלא וזאת אשר, ועוד עתיד אדם אחר כיוצא בי לברך אתכם, ומהיכן שפסקתי הוא מברך אתכם. כיוון שעמד משה רבינו פתח להם 'וזאת הברכה' (דברים לג א) מהיכן שפסק להן אביהן, הוי וזאת אשר דבר להם, אמר להם אומר לכם הברכות הללו אימתי מגיעות אתכם? בשעה שתקבלו את התורה שכת' בה 'וזאת התורה' (שם ד מד), הוי 'וזאת אשר דיבר'".

שרשרת הברכה נמשכת באמצעות שרשרת מילים. חתימת הברכה של יעקב "וזאת" מחוברת לפתיחת הברכה של משה "וזאת". שרשרת ברכה כזו, המחתמת חתימת ברכה של דור לפתיחת הברכה של הדור שאחריו, מופיעה לאורך דורות רבים: "יצחק כשבירך את יעקב … במה חתם בסוף ברכתו? בקריאה 'ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו…', ואף יעקב ממה שפסק אביו משם התחיל שנ' 'ויקרא יעקב אל בניו', וחתם יעקב בשבירכן 'בזאת' (כאמור)… ואף משה כשעמד לברך את השבטים ממקום שפסק יעקב משם התחיל… ובמה חתם משה? באשריך ישראל (דברים לג כט), ואף דוד כשבא לברך את ישראל ממקום שפסק משה משם פתח שנ' אשרי האיש (תהלים א א), הוי מזקנים אתבונן".

ועצם החיבור בין הדורות – ברכה גדולה היא.

(ויחי תשפ"ג)