אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])מילת הקוד והמפתח, בהטיותיה השונות, בפרשה הקשה והטראגית של מכירת יוסף היא – 'אָחִי'.
זה מתחיל בתיאור המצב הבסיסי של המציאות: "יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן", וכך בהמשך תיאור הרקע לעלילה- "הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו… וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו… וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו… וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ… וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו… וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו… הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ… וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו…וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם".
11 פעמים בפסוקים הפותחים את הפרשה תופיע המילה הזו- אֶחָיו.
על רקע זה אנו שומעים מיד בהמשך הפסוקים את כתב השליחות של יעקב לבנו: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ".
אולי לאור זאת נוכל להבין יותר טוב את תשובתו של יוסף לאיש הניצב בדרך השואל אותו למטרת הליכתו- "וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ".
מהרגע הזה והלאה לא תופיע שוב המילה הזו 'אֶחָיו', והיא תוחלף במילים הלקוחות מעולם הריחוק, האנונימיות, השנאה והניכור: "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ… וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו".
נגמרה המילה 'אֶחָיו', והתחילה להופיע המילה 'אֹתוֹ'- "הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה… וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה".
במצב הנורא הזה, יהודה יהיה היחיד מבין האחים שינסה שוב לחזור ולהשתמש במילת הקוד 'אֶחָיו', כאשר יאמר להם, ללא הצלחה- "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ".
אחים, בשונה מחברים, לא בוחרים. אדם יכול לבחור את המעגל החברתי שלו, עד כמה להיות חבר קרוב או רחוק מאדם זה או אחר, ועד כמה לשהות במחיצת חבריו, ולחלוק איתם את חייו ומחשבותיו, אבל אדם לא יכול לבחור מי יהיו אחיו, איתם יצטרך לחלוק את החדר בילדות ובתקופת ההתבגרות, להיות קשור איתם בקשר דם ו-D.N.A כל חייו, ובסופו של יום גם לחלוק עימם את הירושה.
אפשר לחיות עם האחים ברמה של 'אֶחָיו', ואפשר לחיות עם האחים ברמה של 'אֹתוֹ'.
הבחירה היא בידי האדם, אולם על כל אחד לדעת, כאז כן עתה, שיש שני דברים בסיסיים ומהותיים שלא יכולים להיות בין אחים, ושאסור להם להיות בין אחים, אם חפצי חיים ואחווה הם.
אסור שתהיה אפליה בין אחים: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים", כי סופה לעולם יהיה קנאה ושנאה: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם".
ואסור שתהיה התנשאות בין אחים: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו".
זה טבע האדם, בימי האבות והתנ"ך, ובימינו אנו. כך נפש האדם בנויה- היא לא מוכנה לסבול אפליה, והיא איננה מוכנה לקבל התנשאות.
סיפורי התורה לא באו לעולם רק כדי שיהיה לגננת מה לספר בגן או כסיפור לילדים בבית לפני השינה. סיפורי התורה לא באו לספר סיפור היסטורי, אלא לתת הנחיות עכשוויות-רלוונטיות לחיינו היום.
אם אכן, כפי שיאמרו בהמשך האחים ליוסף- "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ… שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ", הרי שלאחווה הזו יש תנאים לקיומה, בימים ההם ובזמן הזה: ללא אפליה, וללא התנשאות. (וישב תשפ)
