הרב יגאל גרוס
יש להקל, כיוון שכאשר מזכירים את התאריך הנוצרי, לא חושבים על כך שמדובר במניין נוצרי ועל המשמעות שלו, אלא פשוט כך יותר נוח להתנהל
בפרשת השבוע, מצווה משה על ידי הקב"ה לבשר לבני ישראל על המצווה הראשונה בה הם מחויבים – מצוות קידוש החודש: "הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה". בעקבות כך נעסוק השבוע בשאלה, האם מותר להשתמש בתאריכים לועזיים בצ'קים, תעודות זהות, הזמנות לחתונה וכדומה? במידה ואכן הותר להשתמש בתאריכים לועזיים, כיצד עדיף לומר – 'החודש הראשון' או 'ינואר'?
משמעות השמות הנוצרים
לפני שנעסוק בשאלה האם מותר להשתמש בתאריך לועזי, יש לברר מהי המשמעות של התאריך הלועזי אשר יכול להוות בעיה, ויש לחלק את הדיון לשניים: א. מניין השנים. ב. שמות החודשים.
א. מניין השנים: הספירה הנוצרית בה משתמשים כיום, לא החלה מתחילת הנצרות, אלא הומצאה על ידי כומר כחמש מאות – שש מאות שנה לאחר עלייתה. הבעיה בתאריך זה, שהוא מונה ללידתו של אותו האיש, שלפי חלק מהפלגים בנצרות החשיב את עצמו כאלוה – ויש בכך איסור של הזכרת אלהים אחרים.
ב. מניין החודשים: בעיה נוספת שקיימת בתאריך לועזי היא, שהחודשים הלועזיים מבוססים בחלקם על שמות של אלים רומאים. חודש ינואר לדוגמא, לזכרו של 'יאנוס' אל הדלתות והשערים הרומי, חודש מרץ, מבוסס על שמו של 'מרס', אל המלחמה הרומי וחודש יוני קרוי על שמה של 'יונו', מלכת האלים הרומית ואלת הנישואים והלידה.
שימוש בתאריך לועזי
האם בעקבות כך יש לאסור שימוש בתהליך לועזי? נחלקו בכך האחרונים:
א. המהר"ם שיק (יו"ד סי' קעא) דן במקרה בו הכינו מצבה לנפטר שכתובה בשפה זרה, וכתבו עליה גם את התאריך הלועזי של לידתו ומיתתו של המת. הוא נקט שמכיני המצבה חטאו פעמיים: ראשית, הם כתבו את המצבה לא בעברית, כנגד הנוהג המקובל. שנית, כאמור, לחלק מהשיטות בנצרות, אותו האיש נחשב אלהים ממש, ואסור להזכיר שם אלהים אחרים.
סיבה נוספת לאסור, מופיעה בשו"ת שערי צדק (יו"ד קנה) וביפה ללב (יו"ד קעח). התורה בפרשת אחרי מות כותבת, שיש איסור ללכת בחוקות הגויים. הם טענו שכאשר מונים לספירת הנוצרים הולכים בדרכי הגויים ועוברים על האיסור ללכת בחוקותיהם, ולכן יש בשימוש בתאריך לועזי איסור דאורייתא.
ב. דעת רוב הפוסקים, ביניהם הרב עובדיה (יביע אומר יו"ד ג, ט) והרב וולדנברג (ציץ אליעזר ח, ח) – שאין בכך איסור, וכך עולה מאיגרות פוסקים קודמים כמו האבודרהם (מובא בבית יוסף או"ח סי' קיז) רמ"א (שו"ת סי' נא) ועוד רבים, אשר השתמשו בתאריכים לועזים. הם דחו את דעת האוסרים:
את ראיית המהר"ם שיק שיש איסור דאורייתא של 'שם אלהים אחרים לא תזכירו' דחו, שכיום יודעים שאותו הכומר טעה, ואותו האיש לא נולד באותה שנה שהוא קבע את תחילת הספירה, אלא כמה שנים קודם לכן. וגם אם רוב העולם לא יודע שאותו האיש לא נולד בשנה בה התחילה ספירת הנוצרים עדיין יש להקל, כיוון שכאשר מזכירים את התאריך הנוצרי, לא חושבים על כך שמדובר במניין נוצרי ועל המשמעות שלו, אלא פשוט כך יותר נוח להתנהל.
את דברי השערי צדק שטען שיש בכך איסור דאורייתא של "בחוקותיהם לא תלכו" דחה הרב עובדיה וטען על בסיס דברי הרמ"א ורוב האחרונים, שאיסור 'בחוקותיהם לא תלכו' נוהג רק כאשר מחקים את הגויים בדבר שאין בו היגיון, אבל בדבר שיש בו הגיון כמו שימוש בתאריך, אין בכך בעיה.
ינואר או הראשון?
המתירים לכתוב תאריך לועזי נחלקו האם כאשר יש צורך להזכיר תאריך לועזי, עדיף לכתוב 'הראשון לחודש הראשון', או 'הראשון לחודש ינואר':
א. הרב עובדיה טען, שעדיף להשתמש בשמות החודשים במפורש: ינואר, פברואר וכו'. הוא נימק את דבריו בכך, שכפי שראינו לעיל, התורה קוראת לחודש הראשון 'החודש הראשון', וביאר הרמב"ן שבכוונה כך נכתב שכן המטרה היא לזכור את יציאת מצרים. כאשר מונים חודשי השנה הלועזית בשם 'החודש הראשון', יש מעין השוואה פסולה בין הלוח הנוצרי ללוח היהודי.
ב. הציץ אליעזר, לעומתו, טען שכאשר אומרים או כותבים 'חודש ינואר' זה גרוע יותר, כי במקרה זה מזכירים ממש את שם האל הרומאי, לכן עדיף לומר ולכתוב החודש הראשון למרות הדמיון למניין חודשי השנה שעל פי התורה.
