באיזה כתב נכתבה התורה?

בעקבות תחילת התורה מחדש, נעסוק השבוע בשאלה באיזה כתב נכתבה התורה, שאלה המשליכה על הדיון האם מותר להכניס אותיות עבריות למקומות מטונפים, והאם ניתן לכתוב דברי חול בשפת התורה.

אותיות התורה

באיזה כתב נכתבה התורה? בגמרא במסכת סנהדרין (כא ע"ב) מובאת מחלוקת תנאים בעניין זה:

א. לדעת רבי יוסי, הכתב בו נכתבה התורה הוא כתב עברי, השונה לגמרי מהכתב בו כותבים היום, ורק בימי עזרא נכתבה בכתב אשורי, שהוא הכתב שבימינו. ב. רבי חולק וסובר, שכבר בתחילה נכתבה התורה בכתב אשורי. לאחר שחטאו בני ישראל בבית ראשון ניתנה להם התורה בכתב עברי, ורק לאחר שחזרו בתשובה נכתבה התורה שוב בלשון אשורי.

ג. דעה שלישית ושונה לגמרי היא דעת רבי אלעזר המודעי הסובר, שלמעשה הכתב לא השתנה כלל, הכתב האשורי עימו כותבים בזמן הזה את התורה, הוא הכתב עימו כתבו אותה גם בעבר. מעין אסמכתא לדבריו הביא מלשון התורה "ווי העמודים", כשם שהעמודים לא השתנו, כך לשון התורה לא השתנה.

מחלוקת הראשונים

נחלקו הראשונים כיצד לפסוק:

א. הרמב"ם בתשובה (סי' רסח) פסק כדעה הסוברת שהתורה והלוחות נכתבו בלשון אשורי, ורק בו יש קדושה ולא בכתב העברי. משום כך הוסיף, שבמהלך הדורות כאשר יהודים כתבו דברי חול, השתדלו להשתמש בכתב עברי (לדוגמא במטבעות של בר כוכבא וכדומה), על מנת להימנע מביזוי הכתב.

ב. התשב"ץ (א, ה ד"ה ומה שכתבת) חלק וסבר, שהקדושה נובעת לא מהכתב האשורי, אלא במה שכותבים בו – אם כותבים דברים קדושים אזי יש בכתב קדושה, ואם לאו, לא. ראייה לדבריו הביא מהגמרא במסכת שבת (מא ע"א) הכותבת שמותר לומר דברי חול בבית המרחץ למרות שהדברים נאמרים בלשון הקודש, מכאן מוכח שהעיקר הוא התוכן ולא הכתב.

כתיבת הזמנות

להלכה נפסק באחרונים כדעת הרמב"ם ורוב הראשונים, שאין לכתוב דברי חול באשורית ויש קדושה בכתב עצמו ללא קשר לתוכן הנכתב. פסק זה הוביל למחלוקת בין האחרונים האם כתיבת הזמנות וגט נחשבת כדבר מצווה ומותר לכותבם באשורית:

א. הבן איש חי (רב פעלים יו"ד ד, לב) כתב שלא טוב המנהג שהחל להתפשט בזמנו, שיש הכותבים הזמנות לחתונות, בר מצווה וכדומה בכתב אשורית. לטענתו גם אם לא היו כותבים בהזמנה פסוקים ולבסוף הן מושלכות לפח בביזיון (דבר שלעצמו מהווה איסור), די בכתיבת ההזמנות שאין בהן מצווה בכתב אשורי בשביל לאסור מעשה זה.

גם בשו"ת שיח יצחק (סי' נג) כתב שאין לכתוב הזמנות בכתב אשורי והוסיף, שגם אם נאמר שיש בכתיבת ההזמנות לחתונה ובר מצווה מימד של מצווה, הרי רבינו ירוחם (מובא בבית יוסף אבה"ע סי' קכו) הביא בשם הר"י מיגאש שאין לכתוב גט בכתב אשורי, למרות שיש בו מימד של מצווה.

ב. הכתב סופר (אבה"ע סי' כב) חלוק וסבור, שהזמנה לדבר מצווה נחשבת גם היא מצווה, ולכן ניתן לכותבה בכתב אשורי. עוד הוסיף, שגם אם ההזמנות נשלחות לאנשים שבוודאי לא יגיעו לשמחת המצווה, הן בכל זאת הן נחשבות כדבר מצווה, שכן עצם הזמנה לדבר מצווה מייקרת את המצווה.

המציאות בפועל

למרות שלכולי עלמא יש לכתוב רק דברי מצווה בכתב אשורי, בפועל כותבים גם דברי חול, ואף מכניסים אותן למקומות מטונפים. לא זו בלבד, משום מה דווקא ספרי קודש רבים אותם מותר לכתוב בכתב אשורי נוהגים לכתוב בכתב רש"י, כתב שהומצא לפני כשש מאות שנה ובו וודאי שאין קדושה (עיין פתחי תשובה יו"ד רפג, ג). דנו האחרונים, האם למנהג זה יש על מה להתבסס:

א. הרב משה פיינשטיין (אגרות משה יו"ד ב, עו) והציץ אליעזר (טו, ז) כתבו, שכאשר נפסק שאסור להיכנס עם כתב אשורי לשירותים, הכוונה דווקא לכתב הראוי לכתיבת ספר תורה (עיין שולחן ערוך יו"ד רעד). בעיתונים, או הכתב שעל גבי מוצרים אמנם הוא אשורי, מכל מקום אי אפשר לכתוב בו ספרי תורה.

ב. הרב עובדיה (יביע אומר ט, יו"ד כד) הביא בנוסף לסברת הרב משה פיינשטיין, טעם נוסף להקל בעקבות הרוגוצ'ובר (שלמת יוסף סי' טו). הם כתבו שייתכן שכאשר הרמב"ם ושאר הראשונים כתבו שאין לכתוב באשורית דברי חול, הם התכוונו דווקא לכתב יד, בו יש קדושה מיוחדת, ולא לכתב הנדפס במכונות כתיבה וכדומה שמעלתו פחותה.

ג. סברא נוספת להקל שנאמרה בהקשר דומה, מובאת בספר ברית כהונה (מערכת א', אות ו'), שכיוון שיש מעלה שכל עם ישראל יידע לשון הקודש, דבר שמעבר למעלתו העצמית זה יועיל לכך שידעו ללמוד תורה שבכתב ובעל פה. לכן ניתן לקהל בדברים אלו למרות שיש בהם בעיה (אם כי כמובן בזמן הזה שרוב המוחלט בארץ ישראל יודעים עברית בצורה טובה, אין בדבריו סברא להקל).

Yigalgross6@gmail.com

(בראשית תשפ"ד)