בשנים האחרונות התוודענו יותר ויותר לקיומה של הפרעת הקשב והריכוז. הילדים שהתמודדו בבית הספר עם קשיים אמתיים שפעם לא היה להם שם – נאלצים להתמודד עם ההפרעה גם בבגרותם, ובהרבה יותר זירות. איך הם עושים את זה? בכתבה שלפניכם
"לא ידעתי מתי לעשות כל דבר: מתי הזמן למשחקים, מתי זמן משפחה, מתי מנקים את הבית ומתי אעשה דברים שאני אוהבת. היה קשה לי לנהל את הכל יחד".
זה מקצת מחייהם של אנשים בוגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז. בית מבולגן, דחיינות וקושי בקבלת החלטות הם דברים שבשגרה עבורם. אנו רגילים לדבר על הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים, אך מה קורה כשהילדים הללו גדלים, ואף הופכים להורים? המטלות מתגברות והאחריות נעשית כבדה – כיצד מנהלים חיי משפחה וזוגיות לצד ההפרעה הזו? כיצד מתמודדים עם אתגרים בעבודה?
יצאתי לפגוש מקרוב אנשים המתמודדים עם הפרעת קשב ולשמוע מהם על ההתמודדות בחיי היום יום.
לירון גדעוני ובעלה מנסים 'לצלוח את ההפרעה' ביחד. "אני ובעלי עם הפרעת קשב וריכוז. אנחנו בית בהפרעה", היא צוחקת. גדעוני (37), נשואה ואם לשלושה מתגוררת בתל עדשים שבעמק יזרעאל. במהלך חייה היא התעסקה בשלל תחומים: עבדה עם נוער בסיכון, הקימה יחד עם בעלה עסק משפחתי בצילום, בהמשך עבדה כשכירה וכיום היא יועצת נדל"ן עצמאית ומצליחה.
אני שואלת אותה באשר לתנודות בין תחומי העיסוק השונים והיא משיבה: "פוטרתי ארבע פעמים ברצף ממקום העבודה והבנתי שלא מתאים לי לעבוד במסגרת, אני לא מצליחה להסתדר, בשל התנודות במצבי רוח והאיחורים, ומתוך כך הבנתי שהכי נכון לי לנהל את עצמי.
"היו חודשים שלמים שלא עבדתי, הייתי נלחצת מעומס המטלות ומרימה ידיים. קרה לא מעט שלא הייתי מספיקה לענות ללקוחות והייתי קופצת מנושא לנושא ומתקשה בתיעדוף משימות". היא משתפת אותי באתגרים שלה כשכירה: "אני אעשה את המשימות אך זה ימנע ממני לעשות דברים בקצב שלי ויגרום לי להיות לחוצה תחת האתגריים החיצוניים".
מתוך כך גדעוני בחרה לשלב עבודה עצמאית יחד עם כפיפות למשרד נדל"ן. מחד, היא אדון לעצמה, ומאידך, יש מי שמכוונים אותה למטרה. הדבר מצריך ממנה לשלוט במשימות ולדחוף את עצמה בעת קושי, ולארגן בתבונה את סדר היום שלה על מנת שתספיק את כל מטלות העבודה וגם את מטלות הבית והפנאי.
כאמור, בעלה של גדעוני מתמודד אף הוא עם הפרעת קשב וריכוז. היא מספרת כי הוא עושה לעצמו תזכורות בטלפון לשאול לשלומה במהלך היום. אני מבקשת ממנה לשתף בנקודות דמיון ושוני בניהם בהתנהלות בבית. "שנינו נשכח להביא בגדים, למשל, כל אחד סומך על השני והילד בסוף נשאר בלי נעליים. יש פעמים שאני אומרת לבעלי לעשות משימה והוא מתפזר ושוכח, ומצד שני הוא מספיק לעשות המון דברים במקביל אך לא מסיים אותם. מנגד, אני מתחילה דברים ונתקעת", היא מתארת.
מתוך הנסיבות, ילדיהם גדלים בתחושת אחריות ומחויבות להזכיר להוריהם לבצע משימות. "הילדים יכולים לבקש מאיתנו 'מיליון פעם' דברים ונשכח לעשות אותם בכל זאת. אנחנו מלמדים אותם להזכיר לנו וגם לקחת אחריות בעצמם".
לירון גדעוני. צילום: ציז צילום
פוטרתי ארבע פעמים ברצף ממקום העבודה והבנתי שלא מתאים לי לעבוד במסגרת, אני לא מצליחה להסתדר, בשל התנודות במצבי רוח והאיחורים
כששני ההורים מתמודדים עם ההפרעה, לא פלא שקשיי הקשב והריכוז עוברים גם לילדים.
גדעוני: "ההתמודדות והביטויים של הפרעת הקשב אצל בעלי ובתי הבכורה דומים, ולכן יש להם התנגשויות והוא כועס עליה בנקודות שבהן הוא פוגש את עצמו. מנגד, לי יותר קל להבין אותה כי אנחנו שונות. מצד שני, הפרעת הקשב של בתי הקטנה יושבת על הקשיים שלי יש, ולכן יש בינינו יותר וויכוחים".
גדעוני משתפת בתחושת התסכול שליוותה אותה בתחילת דרכה כאמא: "הייתי בדיכאון ולא ידעתי מתי עושים מה. קשה לנהל את הכל יחד", היא מתארת וממשיכה: "בכל פעם אנחנו לומדים עוד כלי, כמו ילד קטן שלומד ללכת. כל דבר שמשפחות אחרות מיומנויות בו – אנחנו לומדים עכשיו. זה לא פשוט, ביחס לשאר המשפחות הדרך שלנו לא קלה".
אז איך בכל זאת צולחים את האתגרים שהפרעת הקשב מביאה עימה?
"צריך לאבחן ולהבין מה הדברים שדורשים עבודה ובהם להתמקד. וגם, לבקש עזרה בתחומים ובדברים שאת לא מסוגלת לעשות לבד ולא לדחות משימות כי זה רק יחמיר, וכן, לרכוש כלים כמה שיותר מוקדם", היא משיבה.
"חוויה של עומס"
ליטל דוידוביץ' (39) אובחנה בגילאי היסודי עם הפרעת קשב וריכוז ולקויות למידה. היא מתארת את החוויות בבית הספר כמסלול שבו היא עוברת דרך ארוכה, מורכבת וקשה, לצד דרך טובה, אותה היא זוקפת לזכות המנהלת שלה באולפנה, שושנה נקש, שעד היום היא בקשר איתה, וליחס החם והתמיכה הרגשית שקיבלה מהצוות החינוכי, שבזכותם: "התחלתי לצבור ביטחון, להאמין בעצמי ובמה שיש בי ולמדתי להתגבר על הקשיים".
אני מבקשת ממנה להרחיב אודות הבחירה באולפנה והיחס האישי שקיבלה, לאור העובדה שבעבר היה פחות מקובל לתת מקום לקושי, במיוחד למתמודדים עם הפרעת קשב. "בסוף כיתה ח' הייתי צריכה לבחור לאיזו אולפנה ללכת. רוב הבנות הלכו לאולפנה מוכרת שאליה אני לא התקבלתי. הצוות וההורים הבינו שאם אתקבל למוסד לימודי עם פרוטקציה לא אמצא את עצמי ולכן המשכנו לחפש עד ששמענו על אולפנה חדשה בגולן, בעלת שיטה חדשנית לבנות שמתקשות בתחום הלימודי והרגשי", היא מסבירה, ומוסיפה:
"הייתה שם שיטת לימוד חווייתית. למדנו תורה באמצעות הצגות ואנגלית עם שירים. זה נתן מענה רגשי וחברתי והדגש היה פחות על לימודים והישגיות. האווירה הייתה אינטימית, נעימה ומשפחתית".
ובכל זאת, עם תחושות וחוויות קשות של כישלון וחוסר הצלחה דוידוביץ' יצאה אל העולם הגדול ולא לחינם דחתה שוב ושוב את לימודיה הגבוהים ורק בגיל 28 החלה ללמוד תואר ראשון. לאחריו, ובעקבות התמודדות שלה והכמיהה להכיר את נושא הפרעת הקשב לעומק, היא החליטה ללמוד אימון להפרעת קשב וריכוז לנוער. כיום היא מעבירה סדנאות והרצאות בנושא לצוותי חינוך והורים.
את מרגישה שבעקבות הלימודים יש לך יתרון בהתמודדות עם הפרעת הקשב?
"הלימודים נתנו לי ביטחון כאישה ולמדתי לחבק, להכיל, לאהוב ולדבר את זה עם הסביבה. אני משתמשת בכלים שרכשתי כמאמנת ויודעת לתווך לעצמי מה אני מרגישה ומה נכון לי".
דוידוביץ' (39), נשואה ואם לארבעה המתגוררת בבקעת הירדן. ההפרעה, שלא במפתיע, נשארה איתה עד היום: "אני קופצת מדבר אחד למשנהו, לא מצליחה לסיים כלום, מרגישה שעבדתי קשה ובסוף לא עשיתי כלום, נמצאת בחוויה של עומס – למרות שבפועל אין באמת המון דברים לעשות, וגם מוסחת בקלות ומתקשה בהתארגנות".
דוידוביץ' למדה לתווך לבעלה את הקשיים שעימם היא מתמודדת ובהתאם לכך חלוקת התפקידים בבית. "בעלי יושב עם הילדים להכין שיעורי בית וללמוד למבחנים כי אני לא יודעת לעזור להם, קשה לי לשבת ולהבין הוראות", היא מתארת ומוסיפה: "קניות זה מחוץ לתחום שלי. כשאני נכנסת לחנות בגדים אני מרגישה כמו אריה שיצא מהכלוב. קשה לי לשים לב למבצעים ולפרטים הקטנים, אני מאוד פזיזה ומהירה. בעלי ישים לב לקופון של השמפו ואני פשוט אקנה אותו.
"בהתחלה הייתי עושה קניות ואז בעלי היה מעיר לי שיש את המוצרים האלו במחיר יותר זול. היום כשאעשה קניות אני שואלת אותו מה צריך לקנות, הוא מצלם לי את הקופון ומדריך אותי בטלפון כיצד לנהוג מול הקופאית. הוא למד לזהות את הקשיים שלי ולעזור לי בהתמודדות היום יומית".
ליטל דוידוביץ'. צילום משפחתי
אני קופצת מדבר אחד למשנהו, לא מצליחה לסיים כלום, מרגישה שעבדתי קשה ובסוף לא עשיתי כלום, נמצאת בחוויה של עומס גם כשאין המון דברים לעשות, מוסחת בקלות ומתקשה בהתארגנות
לדוידוביץ' יש, כאמור, ארבעה ילדים, מתוכם שלושה בגילאי 9-15.5 המאובחנים עם בעיות קשב וריכוז. הקשיים שלהם באים לידי ביטוי באימפולסיביות, רגישות יתר, פזיזות, קפיצה מנושא לנושא, קושי להתרכז במטלה ודיבור ללא הפסקה.
האם קיים הבדל בדרכי הפעולה ובהכלה בינך לבין בעלך בהתמודדות עם הילדים?
דוידוביץ': "כן. לי יותר קל, יש לי יותר מודעות בעקבות הלימודים והידע שרכשתי. אני מזדהה עימם מכיוון שגם אני מתמודדת עם הפרעת קשב. אני רואה בהם את עצמי – למשל את הקושי שלהם להתארגן לקראת מטלה. לבעלי יותר קשה להבין אותם, הוא אינו מבין איך הילדה לא יושבת על הכיסא ולמה המחברת לא מולה. לפעמים הוא מצליח להכיל את זה ולעיתים הוא סוגר את הספר והולך בכעס. הוא עובד על זה. מבחינתו, כשלומדים צריך להיות כמו סרגל, לשבת ישר מול השולחן עם מחברת וספר".
לא רק בלימודים
יעל (שם בדוי) בחרה שלא לחשוף את זהותה. היא גננת במקצועה ומגיל קטן ידעה שתעסוק בתחום מתוך אהבה לילדים, וגם – היא בעלת הפרעת קשב וריכוז.
אני לא מבינה – הפרעת הקשב מתבטאת, בין היתר, בקושי להתרכז כשיש רעש ובעת שמספר אנשים פונים אליך בו זמנית, סיטואציה שמאוד מאפיינת גן ילדים. יעל מסבירה: "כשילדים מדברים תוך כדי מפגש או כאנשים נכנסים ויוצאים מהגן ויש רעש זה באמת מפריע לי להתרכז. אבל, אם הייתי עובדת מהבית או בעבודה משרדית היו לי המון הסחות דעת, הייתי הולכת וחוזרת ולא מוצאת את עצמי. אני לא יכולה לשבת מול מחשב יותר מחצי שעה ברצף. תקפות הזום, למשל, הייתה תקופת ייסורים עבורי".
יעל מציינת בפניי גם כי הסייעות שעובדת עימה מבינות את התמודדות שלה ומושיטות לה יד במידת הצורך. "אני יכולה לבוא בבוקר לגן ומראש להגיד להן שהיום אני לא במיטבי והן יעזרו לי וישלימו אותי איפה שאצטרך".
ליעל יש שני ילדים מתוך ארבעה אשר מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז. זה מתבטא אצלם בווכחנות יתר, אימפולסיביות, אגרסיביות ותנודות במצב הרוח. כשנשאלה כיצד היא מתווכת לילדים את ההפרעה היא עונה: "אני מסבירה לילדים שלי שאין מה להסתיר או להתבייש. זה חלק מהחיים וזה מי שאנחנו. כמו שלא אחביא את המשקפיים שלי כך לא אסתיר את הקשיים שלי, לא אתלה שלטים ברחוב אבל מי שצריך – יידע".
בעלה של יעל אינו מתמודד עם הפרעת קשב.
"יש דברים שקשה לו להבין. זאת הפרעה שקופה. אדם שלא נמצא שם לא באמת יכול להבין. זה כמו להסביר לאדם בריא מה זה להיות חולה. קשה לו להבין את הבנים. הוא גדל בחינוך נוקשה שבו היה צריך לנסות שוב ושוב עד שמצליחים ולא היה מקום להפרעת קשב. מפריע לו שהילדים מדברים ללא הרף והוא אינו מסוגל להבין שהם מתנהגים כך מבלי לשים לב ולא שולטים בזה", היא משתפת.
איך ההתנהלות שלכם בבית?
יעל: "אני מאוד מבולגנת, וכשהילדים היו קטנים בעלי היה יכול להתעצבן על הבלגן בבית, ואז הייתי מסבירה לו שלי הבלגן לא מפריע ואין לי כוח וסבלנות להתעמת עם הילדים כדי שיעזרו לסדר. היום הוא כבר מבין שאין טעם לצעוק עליהם שיסדרו. עם הזמן למדנו מה מתאים לי ומה מתאים לו".
יעל מציינת כי לרוב אנשים מייחסים חשיבות להפרעת הקשב רק בתחום הלימודי, אך מי שלא מתמודד וחי עם ההפרעה לא מבין שזה נוגע בכל תחום בחיים. "אנשים שלא נולדו עם ההפרעה לא מבינים. מאוד רווח להגיד 'יש לי הפרעת קשב', אולם אם יש לכם רק יום הפוך או קצת אי סדר – אתם לא באמת יודעים מה זה".
זאת הפרעה שקופה. אדם שלא נמצא שם לא באמת יכול להבין. זה כמו להסביר לאדם בריא מה זה להיות חולה
נשים מאובחנות באיחור
עם שרית פילצקי, מאמנת אישית ומשפחתית להפרעת קשב וריכוז ומנהלת קבוצת הפייסבוק 'סודות הקשב', אני משוחחת על מנת לקבל תובנות ועצות מעשיות בכל הנוגע להתמודדות של אנשי הקשב בעולם העבודה ובחינוך ילדים.
2. Adhd Inattentive- הפרעה המאופיינת בקשיי קשב ומיקוד ללא היפראקטיביות, התנהגות שקטה, והאנשים מוסחים בקלות וחולמניים יותר.
3.Combined Adhd- הפרעה משולבת המאופיינת בקשיי קשב יחד עם פעלתנות יתר, היפראקטיביות ואימפולסיביות.
"הפרעת הקשב הנה הפרעה ועיכוב התפתחותי של התפקודים הניהוליים במוח. את תפקודי המוח ניתן לאמן, אך זהו הליך מורכב, איטי והדרגתי. על כן נדרש לעבוד תחילה על תחום ספציפי, לרכוש מיומנויות ומשם להתקדם הלאה. לעיתים אנשים בעלי הפרעת קשב זקוקים למוטיבציה חיצונית כדי להניע אותם לעשייה, אחרת הם מתקשים להניע את עצמם, ואז נראה דפוסי התנהגות של דחיינות, הימנעות שהסביבה מפרשת לפעמים בטעות כ'עצלנות'. לכן חשוב לקבל הנחייה וכלים אשר יכולים לסייע", פילצקי מוסיפה.
אני תוהה – האם יש ייחודיות להפרעת הקשב אצל נשים?
פילצקי: "הביטוי של הפרעת הקשב אצל נשים שונה מגברים. בנות רבות מתפספסות והאבחון שלהן נעשה בגילאים מאוחרים יותר בהשוואה לבנים, משום שעל פי רוב הן שקטות יותר, רגועות יותר, ופחות היפראקטיביות ביחס לבנים. בנות נוטות לרוב להתאמץ יותר כדי לפצות על הסימפטומים והקשיים של הפרעת הקשב שלהן ונוהגות לכסות עליהם כך שהאבחון פעמים רבות נדחה".
וכשהאבחון נדחה, הן לרוב יגלו את הפרעת הקשב וריכוז רק כשיתבגרו ואף יביאו ילדים, כפי שהיא מסבירה: "נשים רבות מתחילות לחשוד שיש להן הפרעת קשב וריכוז לאחר שהן מוצאות את עצמן נאבקות במשך שנים כדי להגיע לאיזון בין תחומי האחריות של העבודה, הבית וגידול הילדים. הדבר גורם להרבה נשים להרגיש תחושת כישלון ויש לכך מחיר נפשי גדול. אם הפרעת הקשב אינה מאובחנת ומטופלת בזמן הדבר משליך על עולמן הרגשי ועלול לגרום לחרדות ודיכאון".
האם נכון לשתף את המנהל בעבודה בקשיים?
"בהחלט", היא משיבה. "היום יש יותר מודעות וקבלה לנושא. חשוב לשוחח עם המנהל ולשקף את נקודות החוזק לצד האתגרים וכן, גם לבקש עצות ממנו ולמצוא ביחד פתרונות לנקודות החולשה".
מלבד טיפול תרופתי, האם נדרש להיעזר בעוד כלים?
"הכדור גורם לאדם להיות יותר ממוקד וההשפעה שלו היא לזמן מוגבל, אך הוא אינו מסייע במוטיבציה פנימית ובאתגרים נוספים ולכן חשוב מאוד לרכוש כלים שיסייעו להוציא מהכוח אל הפועל את הכישורים".
שרית פילצקי. צילום: פזית אסולין
היום יש יותר מודעות להפרעת קשב וריכוז. חשוב לשוחח עם המנהל בעבודה ולשקף את נקודות החוזק לצד האתגרים ואף למצוא ביחד פתרונות לנקודות החולשה
לנהל את ההפרעה
הפרעת הקשב היא גנטית ולכן, אם ההורים מתמודדים עם ההפרעה – סביר להניח שגם ילדיהם יתמודדו עימה. מה תהיה ההתנהלות הנכונה מול הילדים?
הפרעת קשב מתבטאת אצל קרוב ל-45% מהילדים המאובחנים, בין היתר, בקושי בוויסות רגשי, התקפי זעם ועצבנות יתר. על פי פילצקי, במקרים כאלו: "יש להגיד לילד- 'אני רוצה להקשיב לך וזה חשוב לי, אחרי שתירגע אני כאן לשמוע אותך'. יש לחזור על כך מספר פעמים ולהיות עקביים כדי שהילד ילמד גבולות".
שיעורי בית זאת מטלה מורכבת במיוחד לילדים המתמודדים עם הפרעת קשב מכיוון שהם מתקשים להתרכז ולגייס עצמם למטלה שלא מעניינת אותם. כאן, אומרת פילצקי: "חשוב לא לעשות במקומם את השיעורים, אחרת הם לא ילמדו. על כן, נדרש לתאם ציפיות מול המורה ולסכם שהילד יעשה רק את התרגילים החשובים ולא את הכל. כדאי לחלק את המטלות לחלקים קטנים ולאחר סיום של כל חלק לאפשר הפסקה של פעילות קטנה, 'כייפית' ומעוררת. כדאי להימנע מהכנת שיעורים מייד לאחר החזרה מביה"ס כי ה'סוללה' הפנימית צריכה להיטען מחדש.
"כשנמצאים ליד הילדים הללו פיזית, אפילו אם מתעסקים בפעילות אחרת לידם – זה משרה עליהם רוגע ותחושה טובה. בנוסף, חשוב לאפשר להם לתכנן ולתעדף משימות, זה מעניק להם תחושה של שליטה וביטחון".
"המחויבות שלי כהורה היא לעזור לילדיי להתמודד עם האתגרים שלהם", דוידוביץ' מצטרפת. "אני יודעת שההתנהגות שלהם נובעת מהפרעת הקשב ושהם לא עושים 'דווקא'. אני לא רוצה שיהיו להם חוויות כישלון כמו שהיו לי כאשר המורים שלי שמו דגש על הלימודים ועל מה שלא היה טוב אצלי. החלטתי שזה לא יהיה העיסוק בבית שלנו. אנחנו נשקיע בתכונות ובמידות הטובות של הילדים ונעצים את החוזקות שלהם- ולא במה שאין בהם. זו בעיניי הצלחה בחיים".
כתבת יפה מאוד .
באופן מועיל לנוגעים בדבר.
מצפים לכתבה הבאה😊