כיבוד אם ואב ודמנציה

שעבוד מוחלט לטיפול בהורים – עלול להביא לכך ש(גם) ההורים עצמם ייצאו נפגעים

מצוות כיבוד הורים איננה תובעת מאמץ גדול כאשר אנו מבקשים את יסודותיה. יש בה תנועות רבות ומגוונות, הנובעות משורשים רבים: היא חלק מהמידות הטובות שבבני אדם, המכירים טובה למי שטיפולו בהם וגידלו אותם: "משורשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני א-להים ואנשים" (כל הציטוטים מספר החינוך); היא יונקת מעצם המציאות של היותנו בעולם: "ושייתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל" (שם); והיא גם מובילה מכבוד ההורים אל היחס בינינו ובין הקב"ה: "וכשיקבע זאת המידה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת ה-אל ברוך הוא, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון… ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להיזהר בעבודתו ברוך הוא". גם בדברי האגדה המופיעים בחז"ל אנו מוצאים הפלגה יתרה בחובת קיום מצווה זו: "גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקדוש ברוך הוא יותר מכבודו" (ירושלמי קידושין).

כגודל האור שמצווה זו מאירה אותנו – כך עוצמת הצללים שהיא עלולה להביא בכנפיה. בעיקר אמורים הדברים כאשר אנו ההורים מנצלים, חס ושלום, את המצווה הזו כדי לחפות על עוול, או כדי להפוך אותה לניצול. ההלכה מלמדת אותנו כי "אבדתו ואבדת אביו, אבדתו קודמת" (בבא מציעא פ"ב מי"א), ובכך היא מעמידה את ההכרה בצרכי הבנים גם כן; ההלכה מלמדת אותנו כי כיבוד הורים נעשה "משל אב", לאמור מתקציבם שלהם, כמובן כל עוד הדבר אפשרי; ההלכה מלמדת אותנו כי מותר לילדים להתחתן גם עם בני זוג שאינם מוצאים חן בעיני ההורים, וכדו'. כל אלה הם חלק בלתי נפרד מעיצוב הלכות כיבוד אב ואם, ומהזהירות שלא להפוך אותם לשעבוד של הילדים בהורים.

להלכות אלה משמעויות של ממש, בעוד הקשרים – שונים באופיים. זכות גדולה היא לילדים לטפל בהוריהם, וזהו אחד המעשים המופלאים המתרחשים ביחסי ילדים והורים. ברם, ב"צהר עד מאה ועשרים" – המיזם הרחב העוסק בהכרעות לקראת סוף החיים ובטיפול בדמנציה – אנו למדים גם על החשיבות הגדולה להזכיר למשפחות אלה כי יש להם גם בני ובנות זוג, ילדים ולעתים אף נכדים, עם הצרכים שלהם עצמם, וכל אלה אף הם מוכרים בהלכה ובמוסר כדברים שיש להתחשב בהם.  הכנסתם למערכת ההחלטות נובעת הן מההכרה בקיומו של האדם עצמו, והן בשל העובדה כי קיימת הסכנה שדווקא מהצבת נורמות של שעבוד מוחלט לטיפול בהורים – ייצאו ההורים עצמם נפגעים, שכן הדבר יביא חס ושלום להתעלמות מהמחויבות הזו, שלא ניתן לעמוד בה. זוהי סוגיה עדינה ורגישה מאוד, וכדרכה של תורה – אנו מנסים ללכת בדרך הרואה את מרחב המידות הטובות והמצוות כולו, ולנווט את דרכנו בתוכו, ועל ידי כך להביא לידי ביטוי את כל ההיבטים של דרך האמת.

(יתרו תשפ"ג)