הרב שי פירוןהחיים המודרניים מלאים בתחושה של התערטלות. הכל בחוץ. הטוויטר, הפייסבוק, ערוצי התקשורת השונים. אנחנו משתפים בחיים האישיים שלנו, חושפים, נחשפים. וויתרנו במודע על האישי והפרטי. המילה 'חשיפה' כבר מזמן לא נוגעת רק לגוף אלא גם, אולי בעיקר, לנפש.
בוכים לעין כל, מספרים, נותנים תחושה שכולם יכולים לחטט בתוכי, פנימה. מחד, יש משהו יפה באותנטיות. מאידך, לא בכדי בעולמנו היהודי יש ערך לפְשט – שהוא מה שגלוי לעין כל, אבל הערך הגדול יותר הוא דווקא לתורת הסוד. לא מפני שאנו מסתירים, לא מפני שאנו מחביאים, לא מפני שאנו מפחדים. סוד הוא הזמנה פנימה, אל הכמוס והעמוק. הסוד הוא תורת הנפש הפנימית המאפשרת תנועה מעומק המציאות ומחוצה לה. מי שנזקק להכריז קבל עם ועולם על אהבתו לזוגתו או לילדיו – צריך לבחון את עומקה ואמתותה של האהבה. הסוד, מבקש לדבר בשקט, בלחש. הסוד מבקש למנוע ממלים פשוטות לחַלֵל, לחַלֵן, לזלזל בעמוקות שברגשות.
כך אני מבקש לקרוא כמה פסוקים בפרשת השבוע שלנו:
"וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו". ומיד אחר כך: "וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה".
נסו לתאר מה היה קורה אילו ההתגלות של יוסף לאחיו היתה מתרחשת היום. כתב חברת החדשות היה מלווה את האחים, צילומי קלוז – אפ (תקריב) היו נצמדים לפניהם של יהודה וראובן, קולטים החלפת מבטים מאשימים ביניהם. אחר כך המצלמות היו מצלמות את בנימין הצעיר מחייך. שמח. הוא מצא את האח ששמע עליו בבית אבא. נציג של ערוץ ידוע, חיכה מחוץ לבית יעקב. עברו אליו בשידור ישיר. את איש לא עניינה העובדה שיעקב זקן והוא עדיין לא יודע שבנו אהובו בחיים. הכתב המתין לשיחת הטלפון הראשונה של יוסף עם אבא. הצלם ציפה לדמעה שתבוא.
וכל זה לא קרה. יוסף ביקש "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו". ככה, פשוט. צאו החוצה. תנו לנו להיות לבד. אל תפריעו ברגע המרגש הזה. זה רגע של 'סוד'.
האם צריך להסתיר את מה שקרה? לא. מיד לאחר מכן נאמר: "וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה".
משפחת יעקב לא הסתירה את מה שעבר עליה, אבל היא לא התערטלה. היא בחרה את הדרך הנכונה להוציא את הדברים החוצה. יתכן, והם יצאו בהודעה מסודרת, ויתכן והחדשות עברו כשמועה, "וישמעו". כל אחד שמע את מה שהיה צריך לשמוע, הציבור הרחב שמע מה ששמע ("וישמעו מצרים") וההנהגה שמעה מה ששמעה ("וישמע בית פרעה").
תרבות הריאליטי משחיתה מפני שהיא מסירה את האינטימיות והסודיות מחיינו. וכשאין סוד – יש מסכות, ויש זיוף, ויש הגזמה, ויש הסתרה במסווה של גילוי.
אסור לנו להתמסר אל הררי הזבל הבאים בשערינו. העונה החדשה של האח הגדול שנפתחת השבוע היא עדות להשחתה ולהתערטלות. למקום הפרוץ הזה קוראים "בית האח". איזה חילול קודש! ייחודו של בית הוא בדלת הכניסה התוחמת אותו מעין הרבים. ייחודו של בית הוא בהיותו משכן של סודות.
אל תספרו על עצמכם הכל. אל תחשבו שאם לא תשתפו – סימן שיש לכם 'חסימה רגשית', או 'לא למדתם לקבל את עצמכם כפי שהנכם'. אם לא סיפרתם הכל, אם שמרתם על הבית, אם שמרתם על הלב – אתם אנשים בריאים. אנחנו חייבים לחזור אל עצמנו, להימנע מחשיפה מיותרת, לחיות חיים אמתיים. די לחשיפה המוגזמת. נקודה למחשבה. (ויגש תשפ)
