קרבת ה' אפשרית וזמינה ורק ממתינה, שנפנה לה מקום

אבות ג', ו'

"רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר: עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב), אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט), וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב), בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וְגוֹ'. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ), בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ".

נראה שרבי חלפתא נחוש ללמדנו כי קרבת ה' אפשרית וזמינה ורק ממתינה, שנפנה לה מקום. אם לא בפורום של עשרה לומדי תורה אז באגודה של חמישה, ואם לא בחמישה אז בחבורה של שלושה, ואם לא בשלושה אזי בתגובה לקריאת היחיד.

הרב אברהם יהושע הֶשל (1907-1972) מההוגים החשובים של יהדות ארה"ב – פרופסור לאתיקה ולמיסטיקה בבית המדרש לרבנים באמריקה, חוקר מחשבת ישראל ופילוסוף – עסק במעמד האדם לפני האל וגרס, שלא רק האדם זקוק לאל אלא גם האל מחפש את האדם ("אלהים מבקש את האדם", 2003). השל נהג לצטט את רבי מנחם מנדל מקוצק, שמהגותו הושפע: היכן מצוי אלוקים? – במקום שנותנים לו להיכנס. הוא גם טען שאת האמונה הדתית יש לתרגם למעשים: "החוויה הדתית היא רגע, שבו האדם חווה את עצמו נתבע לפעולה על ידי אלוהים" (שם).

השל, מזכיר בכתביו את תפילת אברהם לבוראו, עת ביקש רחמים על תושבי סדום בזכות חמישים צדיקים, שאולי ימצאו בה, או 45 או 30, 20 או עשרה. (בראשית י"ח). אירוע זה מהדהד את משנתנו, ואני מוצאת, שבשני המקורות, מניין צדיקים מהווה נקודת הסכמה ואיזון – עמודו של עולם – בגין עשרה לא תחרב עיר על יושביה ובזכותם תשרה שכינת ה' בעולם.

משאובחנה אמי כחולה בסרטן ממאיר, פנינו לריבון העולמים בתפילות יחיד ובמניין, כשמילותיו של אברהם אבינו משמשות לנו עוגן: אולי נזכה בה עוד חמישים שבועות? ואולי יחסרון החמישים חמישה? בח"י שבועות זכינו, טרם שבה אל חי העולמים.

דברי רבי חלפתא מעלים בי שאלה: לו היתה לנו התורה כאם, האם היינו מעלים בדעתנו להקל ראש בהשגת קרבתה?

לתגובות: naomieini1@gmail.com

(בשלח תשפ"ג)