חווית קבלת עול תורה מחייבת מאמץ מנטלי ורוחני-רגשי גדול
אבות ג', ה'
"רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה אוֹמֵר: כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ".
עול התורה, לדברי רבי נחוניא, מייצר באופן פרדוקסלי, הקלה נפשית-רוחנית ומשחרר את נושאו, מכובד עול המלכות וכובד עול דרך ארץ (עול המציאות).
מהו 'עול' זה ומהי חווית השחרור הנחווית עם קבלתו?
ביטוי קיצון של העול והשחרור מצוי, לדעתי, במוות על קידוש ה'. מסופר על רבי עקיבא, שכאשר עינו אותו הרומאים וסרקו את בשרו במסרקות ברזל, שאלוהו תלמידיו: "רבינו, עד כאן? זו תורה וזו שכרה?" על כך השיב להם: "כל ימיי הייתי מצטער מתי יבוא פסוק זה לידי ואקיימנו, וכעת שבא לידי, לא אשמח?!" (ברכות ס"א, ע"ב) קיבל עליו רבי עקיבא עול מלכות שמים, קרא קריאת שמע, והאריך ב"אחד" עד צאת נשמתו.
ואולם, לא סביר יהיה, להבנתי, לפרש את דברי המשנה כמכוונים רק לקבלת עול תורה בדרך עוצמתית וקשה זו. ובהתאם – גם השחרור הנחווה, אין הכרח שיהיה טראגי וחד כווני, החוצה מחיי העולם הזה. ולראיה, רבי נחוניא עצמו, זכה לחיים ארוכים וטובים.
אבקש להציע, אם כן, כי חווית קבלת עול תורה הנה אישית וסובייקטיבית והיא מחייבת מאמץ מנטלי ורוחני-רגשי גדול. בתמורה למאמץ כזה, זוכה הבעלים, לא בהכרח בשינוי פיזי של תנאי חייו, כי אם בפיתוח מבט שונה ומשוחרר על טרדות המציאות.
מקצת תחושת השחרור המתוארת מבטא, לטעמי, ה"מיינדפולנס" – גישה פילוסופית ופרקטיקת אימון מנטלי, בודהיסטית במקור – הממוקדת בהווה וחותרת להשגת תודעה צלולה. עם השגתה של תודעה כזו, מתאפשר מגע ער ובלתי אמצעי עם תחושות הגוף, הרגשות והמחשבות, והמתרגל משתחרר מעיסוק יתר בתכני מחשבות לא יעילים (שיפוטיים, חוסמים) המסבים לו כאב פיסי ונפשי. "המתרגל מדמיין את עצמו יושב על גדת נחל ומתבונן במחשבות החולפות, כבעלים השטים על הנחל, ומאפשר להן להגיע ולחלוף בקצב שלהן, ללא כניסה והתעמקות בתכנים שלהן" (מתוך: שבילי המיינדפולנס, עורכת: מתי ליבליך).
תחושות התרחבות העצמי, נדיבות וחמלה, הנן תוצאות האימון במיינדפולנס, ואולי הן דומות, ולו במעט, לשחרור עליו דיבר רבי נחוניא…
לפרטים: naomieini1@gmail.com
(בא תשפ"ג)