מערכות יחסים טובות, כמו לימוד התורה, אינן מסורות לנו כהרמוניה חתומה ותובעות מאמץ
אבות ג', ו'
"רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר: עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב), 'אֱ-לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ-ל'. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט), 'וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ'. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב), 'בְּקֶרֶב אֱ-לֹהִים יִשְׁפֹּט'. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג), 'אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וְגוֹ". וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ), 'בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ'".
"דרש ר’ עקיבא: "איש ואשה, זכו- שכינה ביניהן, לא זכו- אש אוכלתן" (בבלי, סוטה, יז, א).
את דברי רבי חלפתא בן דוסא ניתן לפרש כקביעה או כקריאה והזמנה ללימוד תורה. גם רבי עקיבא השתמש בביטוי: "שכינה ביניהן", אך דבריו חריפים ומאותתים על סכנה. העמדת דברי רבי עקיבא בסמיכות למשנתנו, משווה לדברי רבי חלפתא בן דוסא ממד נוסף – ממד של התרעה מפני החמצת חיי שגשוג ומניעת חיסון, חלילה, מפני מציאות מכאיבה והרסנית של "אש אוכלתן".
ומהי תרומתה של נוכחות השכינה ללומדי התורה ולזוגות? מהתבוננות בפסוקים המצוטטים במשנה, נראה כי נוכחות השכינה מזמנת: תחושת אישור ויציבות – "אֱ-לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ-ל", חוויית בסיס בטוח – "וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ", יכולת התבוננות במבט חיצוני ואובייקטיבי – "בְּקֶרֶב אֱ-לֹהִים יִשְׁפֹּט", ניהול שיח הדדי והקשבה – "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע", יחסי קרבה והודיה – "אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ".
מערכות יחסים טובות, כמו לימוד התורה, אינן מסורות לנו כהרמוניה חתומה ותובעות מאמץ, ענווה, תפילה ועבודה. וכך כתב ש.י. עגנון אודות חווית הלימוד: “פעם ראשונה אדם לומד ומבין, פעם שניה לומד ותוהה משטה הייתי בי שדמיתי שאני מבין, הרי איני מבין ולא כלום. פעם שלישית מבין ואינו מבין, פעם רביעית מבין את שלא הבין ואינו מבין את שהבין, וכן על דרך זה פעם אחר פעם. ואם יגע הרבה וחזר הרבה עד ששוכח כמה פעמים חזר ויש לו סיוע מן השמים הרי הוא מתחיל להבין. וזו תחילת חָכְמָה” [עיר ומלואה, בשעה אחת].
שכינה ביניהן – זו מטרה אליה ראוי לחתור בכל זירות החיים. ועדיף עם שותפים המחויבים לדרך.
לתגובות: naomieini1@gmail.com7
(יתרו תשפ"ג)