הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)
אומה אינה יכולה להתנהל ללא חוקה וחוקים, אחרת עלולה להיות אנרכיה
קריעת ים סוף היתה נקודת שיא, שבמהלכה הגיעו ישראל לאמונה שלמה בהקב"ה. אולם בספר תהילים נאמר, שדווקא בים סוף ישראל חטאו: "אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ… וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף" (תהילים קו,ז).
האם אכן קיימת סתירה בין המתואר בתורה לבין המתואר בספר תהילים או שמא יתכן שים סוף היה מקום של התעלות רוחנית, אבל מנגד על הים החלה גם ההידרדרות הרוחנית של העם?
מתוך הכתובים המתארים את יציאת העם מהים ניתן לדייק את תחילתה של ההידרדרות: "וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף…". בדרך כלל נאמר "ויסעו ישראל" אולם כאן נאמר "וַיַּסַּע משה", דהיינו, משה נאלץ להאיץ בישראל לעזוב את הים ולהמשיך במסע.
וכך מפרש רש"י: "הסיען בעל כרחם שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים… לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם".
לאחר ההתעלות הגדולה על הים החלה הידרדרות. התאווה אחר הממון העבירה את ישראל על דעתם. העם זיהה את הפוטנציאל בהתעשרות מהירה, ושכח לרגע את המטרה הגדולה שלמענה יצאו ממצרים. החטא המוסרי שחטאו על הים משקף יותר מכל את הקושי במעבר מתקופה ארוכה של שיעבוד ועבדות לתקופה של חופש וחירות. מי שיוצא לחירות מעוניין לקחת הכל ללא גבולות ומגבלות. כשמגיע רגע השחרור קשה לו לשים מעצורים, ולכן, ברגע שהעם נחשף לכסף ולזהב שהיו על סוסיהם של המצרים- הם לא היו מסוגלים להתאפק וכולם רצו לאסוף את האוצרות שהיו מוטלים על הים.
מיד לאחר יציאתם מהים, לא היו לעם מים לשתות בשל מרירותם ומיד הם מתלוננים: "וַיִּלֹּנוּ הָעָם… מַה נִּשְׁתֶּה". משה ממתיק להם את המים: "וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט…". מהו אותו החוק והמשפט שהנחיל להם משה לאחר המתקת המים? בעל ספר הרוקח בפירושו לסידור התפילה (עמ' שעו) כותב: "כי חק פתרונו חלק…". כלומר, לאחר שמשה המתיק להם את המים הוא חשש ממציאות של "כל דאלים גבר" שחלוקת המים לא תהיה שוויונית, והעם עלול לקחת מים ללא הגבלה. שכן, רק לפני ימים אחדים היה להם מים בשפע ממי הנילוס, וכעת הם בלב המדבר במקום צחיח ללא מים. משום כך, המעבר החד ממצרים למדבר עלול היה לגרום לחוסר שליטה ולהתנפלות מיותרת על המים שתגרום לחלוקה לא שווה. לכן החליט משה לחלק בעצמו את המים בצורה הוגנת.
רבנו בחיי הולך רחוק יותר ולדעתו במרה משה מחבר לעם ספר חוקים שישמש אותם בלכתם במדבר: "ע"ד הפשט הם חוקי המדבר. כי משה היה בישורון מלך מנהיג, והיה מוכיח אותם ומצוה עליהם, איך יתנהגו במדבר עם הנשים והילדים, גם עם מחנות האומות הבאים שם מארץ מרחקים למכור להם דברים רבים".
מהרגע הראשון שישראל נהפכו לאומה היה צורך במערכת חוקים מסודרת שתדריך את הציבור בלכתו במדבר. אומה אינה יכולה להתנהל ללא חוקה וחוקים, אחרת עלולה להיות אנרכיה בדיוק כפי שהיה על ים בשעה שבזזו מכל הבא ליד.
(בשלח תשפ"ג)
