אי אפשר בלי משברים

כדי לנסוק מבירא עמיקתא לאיגרא רמא יש צורך בניסיונות בונים ומחשלים

"עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכולָּם" (אבות ה, ג), ובעשרה ניסיונות נתנסה, לדעתי, גם העם. אברהם עבר תהליך ארוך של יציאה מעומק המצולה של ארם נהריים עד שעלה והתעלה לפסגת הר המוריה, ועם ישראל עבר תהליך דומה כשיצא מעומק המצולה של מצרים ועלה והתעלה אל מול פסגת הר סיני. אחרי שזכו לראות את עשר המכות, התנסו בני ישראל בעשרה ניסיונות, כשברום היו נפילות, ופרשתנו מתארת אותם בפרוטרוט:

הראשון – עצם היציאה ממצרים שהייתה בבחינת "לך לך" של אברהם – היכולת לעזוב את הסביבה המוכרת, ולצאת להליכה אל ארץ לא נודעת, וזאת בחיפזון, כאשר "גַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם".

השני – לפני קריעת ים סוף, כאשר הם נתונים בין הפטיש והסדן, בין המצרים ובין הים. לפי המתואר במקרא חלקם איבדו עשתונות, ולדברי המדרש התפלגו לארבע כיתות, כשהמשבר יצר פיצול של תפיסות ופתרונות.

השלישי – כשנדרשו להיכנס למימי ים סוף בטרם נבקעו המים: "וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה", ולדברי חז"ל היה צורך בירידה נחשונית אל המים הסוערים.

הרביעי – חוסר מים: "וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם", וכשמצאו "לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם".

החמישי – חוסר אוכל: "כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ… לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב".

השישי – ללקט מהמן בדיוק את הכמות הדרושה ולא יותר: "אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם".

השביעי – לא להותיר מהמן עד בוקר. היו מי שהתקשו להימנע מאגירה "וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה".

השמיני – להימנע מלצאת ללקט את המן ביום השבת: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ".

התשיעי – הצמא ברפידים. כאן כל העם מאבד עשתונות, ומתלונן מרה על ש"אֵין מַיִם לִשְׁתֹּת". "וַיָּלֶן הָעָם… לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא".

העשירי – מלחמת עמלק: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים". אחרי תשעה ניסיונות שלוו בנפילות, העשירי היה קודש, ובני ישראל יצאו להילחם וזכו לניצחונות.

בעוד שאברהם אבינו עמד בכל עשרת ניסיונותיו, בקרב בני ישראל היו מי שכשלו בניסיון זה או אחר. עם הוא ציבור הטרוגני המכיל בעלי תכונות שונות. יש ביניהם אופטימיים ופסימיים, בעלי עוצמות וחלשי כוחות, גדולי אמונה ובעלי אמונה רפה. בעתות משבר, הביטחון של הציבור במנהיגיו מתערער, הלכידות עלולה להישבר, רוח נכאים חודרת ומחלחלת וניתן כוח רב לחלושיי הכוח, שאמונתם רופפת, ביטחונם מעורער, והם גוררים מטה את סביבתם ופונים לנתיבי התלונות ולמחוזות הייאוש.

לזכות בני ישראל ייאמר שהניסיונות שעמדו בפניהם היו כרוכים במצוקה תהומית ובחרדה  קיומית. עובדה זו מעוררת את השאלה על מה עשה ה' ככה לעם הזה? מדוע הא-ל מוציאם ממצרים לא דאג להם מלכתחילה לשפע של מים ולמן מהשמים? נראה שהניסיונות הקשים באו ללמדם שאין אפשרות להיגאל ולהגיע להצלחות והישגים מבלי להתמודד עם כישלונות וקשיים. כדי לנסוק מבירא עמיקתא לאיגרא רמא יש צורך בניסיונות בונים ומחשלים. ניסיונות אלה הפגישו אותם עם כוחותיהם הפנימיים, ואפשרו להם לנער חוצנם משאריות העבדות, לחדש כוחות, ולהכיר טוב ומקרוב את חסדי ה'. בהמשך הם למדו בדרך הקשה כיצד חזון ואמונה, מעניקים תקווה ומיישרים מסילה.

אברהם אבינו עמד בכל ניסיונותיו תודות לכוח האמונה ולחזון הרוחני שלאורו הלך. כאשר יש לאדם או לעם אמונה וחזון הוא מסוגל להתרומם ולהתקדם. הפתגם המוכר אומר: "אם יש לך 'למה', תוכל לשאת כל 'איך'!" כאשר אובד החזון ונגמרות המטרות, כל אבן נגף קטנה עלולה לגרום למעידות ולנפילות.

החברה הישראלית מתמודדת כיום אף היא עם ניסיונות קשים ומגוונים: ביטחוניים וכלכליים, משפטיים וחברתיים. במצבנו זה אסור לשבור את הכלים, וחובה לשמר את החזון המאחד, את ההבנה לחרדות ולמצוקות של מגזרים וקבוצות שונות ואת האמונה ביכולת להתגבר. עלינו לראות את הבעיות כניסיונות, להפוך כל צרה להזדמנות להתחדשות, וכל משבר כניסיון מאתגר, כי אין לנו ארץ אחרת ולא עם אחר, ואם נאמין ונשתדל, וזה עם זה גם נדבר, נזכה להתגבר ואף הרבה יותר.

(בשלח תשפ"ג)