לִרְאוֹת טוֹב

המילה "טוב" חוזרת ומופיעה 10 פעמים בפרשתנו, רובן בקשר לארץ ישראל ולחיים הטובים שיהיו בה לעם ישראל אם יעשה הישר והטוב. את כל הטוב הזה מבטיח משה רבנו שמבקש בתחילת הפרשה: "אֶעְבְּרָה־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה… הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽן".
בבקשת משה יש, לכאורה, כפילות מיותרת, שכן אם הוא יעבור את הירדן וייכנס לארץ, ממילא הוא יראה אותה. הרבי מקוצק הסביר זאת בכך שמשה אכן ביקש שתי בקשות: האחת, שיזכה להיכנס לארץ, והשנייה, שכאשר ייכנס אליה יראה את הטוב שבה, ולא את מגרעותיה. זכר משה היטב את חטא המרגלים שאמרו: "טובה הארץ מאוד מאוד", אך עם זאת מצאו בה חסרונות ובעיות, ולכן הדגיש שהוא מבקש לראות בטוב ה' בארץ החיים של האומה.
רבים תוהים: הכיצד חשב משה שיעלה בידיו לשנות בתפילתו את גזרת ה' ההחלטית שלא ייכנס לארץ? אך ייתכן שמטרתן העיקרית של תחנוניו לא היתה להיכנס לארץ אלא לזכות לראות אותה ואת טובה. בכך רצה משה גם לחנך אותנו לראות את הטוב שבארץ. הוא ממשיך ועושה זאת שוב ושוב בנאומו, ואף קובע זאת כמצווה לדורות: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לוֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". כל אימת שאנו אומרים פסוק זה בברכת המזון, עלינו להטמיע בלבנו את ראיית הטוב שבארץ, שיסודה במבטו של משה ובדבריו.
כמה הולם ותואם שמי שמחנך אותנו לראות את הטוב הוא משה רבנו, שלדברי המדרש הידוע (שמ"ר א, כ), השם שניתן לו בלידה היה "טוב", כמו שנאמר: "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא" (שמות, ב, ב).
בימים אלה, מדי שנה בשנה ישראלים רבים, ובהם גם דתיים לרוב, נהגו לצאת לחו"ל, ולראות את הארץ הטובה אשר חלק ה' לכל העמים. עם החזרה ארצה יש מהם שמתלוננים על הארץ החמה אשר נתן ה' לנו, ולא אחת גם מלינים על כך שיש כאן אנשים לא נחמדים, השירות פחות אדיב, יוקר המחיה מכאיב, ויש שלל בעיות כלכלה, חברה ובטחון ושאר מרעין בישין. הם שוכחים שבחו"ל הם שהו כתיירים ונופשים שרואים בעיקר נופים יפים, ופוגשים אנשים שמסבירים פנים לתיירים. כאן, לעומת זאת, הם חוזרים לחיות את החיים הממשיים, והחיים במציאות תמיד יותר אפורים. בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר בעולם יש בעיות וחסרונות, אך הישראלי השוהה בחו"ל לא עסוק בהן ולא אכפת לו מהן, ואילו "כאן זה בית, כאן זה לב", וכל קושי ובעיה מסיבים לנו כאב.
השנה, "אנחנו נשארים בארץ", ומגבלות הקורונה מעניקים לכולם אתגר והזדמנות לחפש את הטוב והיפה בארצנו, ודווקא בה, ואין צורך במשקפת כדי לראות זאת ולדבקה בה.
סיימנו זה עתה את תקופת בין המצרים בה מצאנו עצמנו מצירים הן על החורבן והן על "המצב הנוכחי בו לא הכל הכי הכי". אפשר להמשיך להתלונן על התנהלות המנהיגות והתנהגות הציבור, על הכלכלה שבשפל והבריאות שלקתה בכשל, אך אפשר גם להתחיל להתרונן מהזכות העצומה שנפלה בחלקינו לחיות בארץ טובה, במדינה עצמאית, בעולם של שפע ורווחה, ובתנאים שמאפשרים לנו להאמין שהמצב עתיד להשתפר.
בידינו הבחירה לראות את מה שאנו רוצים לראות, ועלינו להשתדל להיות בבחינת "אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב" (תהילים לד, יג). מי שאוהב את ימי חייו משתדל לראות את הטוב, ומי שרואה את הטוב אוהב את ימיו.
עלינו ללכת בדרכו של משה שמדריך אותנו לראות את הטוב, ולהאמין שהוא הרוב והוא קרוב. נישאר נא בארצנו ונראה את הארץ הטובה ואת העם הטוב הזה.
ואתחנן תש"פ