איך הופכים לקדושים?

המילים 'קְדשִׁים תִּהְיוּ' מופיעות בתורה כציווי לעם ישראל. אילו התורה הייתה מסתפקת בשתי המילים הללו ומשאירה לנו את הדרך בה נפרש וניישם את הציווי הזה- סביר שרבים היו מפרשים אותו כציווי לפרישות, להסתגפות, ולהתרחקות מענייני החומר והעולם הזה.

אלא שמיד אחרי הציווי הזה מבהירה התורה ומפרטת כיצד מיישמים את ההוראה הזו. כך תחת הכותר 'קְדשִׁים תִּהְיוּ' מופיעים הנושאים: כיבוד הורים- 'אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ', איסור הלנת שכר- 'לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר', דאגה ורגישות יתירה לעני, ליתום, לאלמנה ולגר, משפט צדק- 'לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט.. בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ', איסור ניצול החלש- 'לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל', איסור רכילות ולשון הרע- 'לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ', יושר והגינות בחיים ובמסחר- 'לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל', מתן כבוד לזקנים- 'מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן', מחויבות להגיש עזרה לנזקק- 'לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ.. לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ.. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ ..' ועוד כהנה וכהנה הנחיות שרובן עוסקות ביחסים שבין אדם לחבירו, למשפחתו, לקהילתו, לעובדיו, ללקוחותיו, ולסובבים אותו.

הציווי 'קְדשִׁים תִּהְיוּ' איננו דורש התנתקות והתנזרות מהחיים. ההיפך- הוא דורש מאיתנו חיים משפחתיים, חברתיים, עסקיים וקהילתיים מלאים, אלא שבצד הדרישה לחיי מעשה יש גם כותרת מחייבת- 'קְדשִׁים תִּהְיוּ', שעניינה- ציפייה וציווי לחיים מוסריים וערכיים, חיים של הגינות ויושרה, חיים של רגישות וחמלה, חיים של חסד ואהבה.

כל המילים הגדולות והיפות הללו מסתכמות בשלוש מילים המופיעות בפרשה – 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'.

ימי השואה, הזיכרון והעצמאות, זימנו לנו רגעים ספורים של חסד, התעלות ואחדות. לכמה רגעים של צפירה פעמו לבבות כולנו כאחד. לכמה דקות, מעטות מדי, חשנו כולנו שאנו אכן חלק מריקמה אנושית אחת.

האתגר הגדול הוא לשמר את רגעי השיא הללו להמשך החיים, לימות החול ולמציאות של שיגרה.

זה אתגר הקדושה, והפירוש למילים הגבוהות 'קְדשִׁים תִּהְיוּ'. הציפיה היא לחיי מעשה ומסחר הגונים וישרים, למערכת יחסים שבין אדם לחבירו המתבססת על עין טובה, תשלום שכר לשכיר ולספק במועד, חמלה כלפי החלש וכבוד כלפי הזקן, וכן הלאה. זוהי קדושה יהודית, זו הדרך לממש חיי חברה וציבור ראויים, מאוזנים ונכונים.

דרך הפרישות וההסתגפות איננה דרכנו. זו איננה הקדושה המצופה. האתגר שבקדושה הוא לשלב אותה בחיי המעשה היום יומיים, ולהפוך אותם למכובדים, הגונים, ישרים חיים שיש בהם שאר רוח, הוד והדר. כך מקיימים 'קְדשִׁים תִּהְיוּ'. כך מממשים 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'.

(אחרי מות קדושים תשפ"א)