אי אפשר לדעת מה היה קורה אם הדברים היו קצת אחרת
"איש אינו יכול לדעת מה היה קורה אילו". המשפט הזה, שמופיע בספרי נרניה של ק.ס לואיס, הוא משמעותי עבורנו יותר מכפי שרוב האנשים חושבים. לא מדובר רק על אירועים היסטוריים, כמו "מה היה קורה אילו מישהו היה הורג את היטלר בתור ילד", אלא על מעשים שבכל יום. זהו למעשה המקום בו נפתחת המציאות הרגילה והמוכרת בפני אפשרויות מסתוריות ולא ידועות הקשורות באמונה.
מה הכוונה? אנחנו יודעים שהעולם מתנהל לפי חוקיות של סיבה ותוצאה. אם תעשה א', יקרה ב'. כך פועלים חוקי הטבע. העניין הוא, שהמערכת היא כל כך מורכבת וסבוכה, שלעולם איננו יכולים להכיר את כולה בשלמות. אפשר לבודד גורם מסוים, מעגל מסוים של סיבה ותוצאה, כמו במכשיר חשמלי שבו ברור מה עושה כל כפתור, ומה יקרה אם נלחץ עליו ואם לא נלחץ. אבל במציאות השלמה יש יותר מדי גורמים, יותר מדי קשרים והשפעות, עד שאי אפשר לחזות את העתיד – ואי אפשר לשחזר את העבר ולקבוע בדיוק מה גרם למה. אפשר לנתח את הגורמים בהווה, ולקבוע שיש סבירות מסוימת שהם יובילו למלחמה, למשל – אבל לא בטוח שזה יקרה. אפשר גם לנתח את הגורמים בעבר ולהסביר כיצד הם הובילו למצב הנוכחי – אבל אי אפשר לדעת מה היה קורה אם הם היו קצת אחרת, ואם לא היו גורמים נוספים בתמונה.
וכך זה גם בחיים האישיים. התפללנו שחולה יבריא, וקצת לאחר מכן הוא הבריא. האם זה בזכות התפילה, או שזה היה קורה גם אילו לא היינו מתפללים? אי אפשר לדעת. מישהו קנה קמע או עשה סגולה כלשהי, וקיבל את מה שרצה, או לחילופין מישהו קילל אותו וקצת אחר כך קרה לו משהו רע. זה קשור אחד לשני? זה במקרה? האם זה היה קורה גם בלי אותם דברים? אי אפשר לדעת, ולכן זה הכל עניין של אמונה.
אז יש כאלה שבוחרים להאמין שהכול זה רק חוקים פיזיקליים ואקראיות. יש כאלה שמחפשים חוקיות בכיוונים מאגיים של אמונות טפלות וקישורים בין דברים ללא ביסוס. ואילו המאמינים רואים את יד ההשגחה כאחד מאותם גורמים עלומים המסובבים את הנסיבות. ומכיוון שבאמת אי אפשר לעולם לדעת "מה היה קורה אילו" – יש הרבה מקום לאמונה.
(יתרו תשפ"ג)