פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
בטור הקודם הצבענו על כך שעולם חז"ל היה של בית מדרש גברי שבו לא פעלו נשים. ואכן, נדיר למצוא אמירות של נשים חכמות בתלמוד. יתר על כן, בניגוד לתנ"ך, שם ראינו שיש קבוצה לא מצומצמת של נשים מנהיגות או בעלות משקל (חוה, שרה, רבקה, רחל ולאה, מרים, רחב, דבורה, יעל, רות, אסתר, חולדה ועוד), הרי שבעולם חכמים מעט מאוד נשים בכלל הוזכרו. ובדרך כלל מדובר לא בתפקידי הנהגה פוליטית (יוצאת מן הכלל היא שלומציון המלכה שבה עסקנו לעיל, וגם הלני המלכה אמו של מונבז, שהתגיירה) וגם לא בתפקידי הנהגה רוחנית או תלמיד חכמים. כפי שאומר חוקר תקופת המשנה והתלמוד פרופ' זאב ספראי:
"בעולם בית המדרש האשה לא הייתה נוכחת אלא 'שקופה'; היא שימשה כרקע לפעילותם של תלמידי החכמים, לעתים כיכבה כגיבורת משנה. בית המדרש התאפיין בשיח פנימי גברי שבו האשה הייתה 'האחר' ובלתי רלוונטית, לא רק בבחינת 'אל תרבה שיחה עם האשה' (אבות, א,ה), אלא גם: אל תרבה שיחה על האשה" (זאב ספראי, "אופקי ההצטיינות הדתית של נשים בתקופת הבית השני, המשנה והתלמוד, בתוך:טובה כהן (עורכת), אשה ויהדותה-שיח פמיניסטי דתי עכשווי, קובץ שישי בסדרת 'להיות אשה יהודיה', ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2013, עמ'232).
יש מספר נשים יוצאות מן הכלל שצוינו, בדרך כלל לאור זיקתן המשפחתית לאב, לבעל או לאח. דמויות כאלה הן למשל אמא שלום, אחותו של הנשיא, רבן גמליאל דיבנה ואשתו של רבי אליעזר, מראשי חכמי יבנה; חומא, אשתו של האמורא הבבלי הידוע, אביי; ילתא, אשתו של האמורא הבבלי רב נחמן; בתו של רב חסדא שנשאה לרמי בר חמא ולאחר פטירתו לאמורא הידוע רבא.
אין ספק כי הדמות הנשית הידועה ביותר בעולמם של חכמים היא ברוריה, בתו של התנא רבי חנינא בן תרדיון ורעייתו של התנא הידוע רבי מאיר. ברוריה מופיעה במקורות שונים בתלמוד שבהם מובלטות תכונותיה הייחודיות ובראשן היותה תלמידת חכמים למדנית, ידענית, חריפה ואמיצה, שנטלה חלק בדיונים של התנאים בתקפותה, המחצית השנייה של המאה השנייה לספירה בארץ ישראל. בכך היא הפכה לסמל לדורות. אין זה מקרי שהמדרשה הראשונה לנשים, שנוסדה בשנת 1976 בשכונת ארנונה בירושלים, נקראה בזמנו על שמה: "מדרשת ברוריה" (לימים מדרשת לינדנבאום). המדרשה הובילה את התהליך המהפכני של כניסת נשים ללימודי גמרא.
אחד הסיפורים הידועים בתלמוד מתאר את רבי שמלאי שבא לפני רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל, שחי במאה השלישית לספירה) וביקש ממנו ללמוד ספר יוחסין בשלושה חודשים. אמר לו רבי יוחנן שאפילו ברוריה, אשר למדה שלוש מאות הלכות משלוש מאות גדולי ישראל במשך ביום אחד, לא הסתפקה בשלוש שנים של לימוד ספרי יוחסין (בבלי, פסחים, סב, ע"ב).
במחלוקות שונות של ברוריה עם תנאים אחרים, הכריעו תנאים כברוריה. כך למשל על מחלוקת של ברוריה עם רבי טרפון וחכמים בענייני טומאה וטהרה, אמר רבי יהודה, בר הפלוגתא הידוע של בעלה, רבי מאיר: "יפה אמרה ברוריא" (תוספתא, כלים, בבא מציעא, א:ו). במחלוקת שבין בנו של רבי חנינא בן תרדיון ואחותו, ברוריה, בשאלה מתי תנור טמא הופך לטהור קבע רבי יהודה בן בבא שההלכה כמוה (תוספתא, כלים, בבא קמא, ד:יז).
על חריפותה יוצאת הדופן של ברוריה מסופר בתלמוד: "רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא [=הלך בדרך], אשכחה לברוריה [=מצא את ברוריה], אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד? – אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה; היה לך לומר: באיזה ללוד. ברוריה אשכחתיה [=מצאה] לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה [=שהיה לומד בלחישה], בטשה [=בעטה] ביה, אמרה ליה: לא כך כתוב ערוכה בכל ושמרה, אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך – משתמרת, ואם לאו – אינה משתמרת (בבלי, עירובין, נג, ע"ב-נד, ע"א).
"אמר לה ההוא מינא לברוריא [=כופר אחד אמר לברוריה]: כתיב רני עקרה לא ילדה, משום דלא ילדה – רני? אמרה ליה: שטיא! שפיל לסיפיה דקרא [=שוטה, השפל לסוף הפסוק] , דכתיב: כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה'; אלא מאי עקרה לא ילדה – רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו [=כמותכם]" (בבלי, ברכות, י, ע"א).
(יתרו תשפ"ג)
