פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
תולדות הגיור בישראל-תקופה רביעית: תקופת הראשונים
העמדה המרכזית בהלכה שקבלת מצוות אינה מעכבת, עולה מהרמב"ם בהלכות איסורי ביאה. הרמב"ם צועד בבסיס בעקבות הגמרא ביבמות, דף מז, אבל עם שינויים שבהם נדון בהמשך:
הלכה א: כיצד מקבלין גירי הצדק כשיבוא אחד להתגייר מן העכו"ם ויבדקו אחריו ולא ימצאו עילה, אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים ודחופים ומסוחפין ומטורפין ויסורין באין עליהן, אם אמר אני יודע ואיני כדאי מקבלין אותו מיד.
הלכה ב: ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עכו"ם, ומאריכין בדבר הזה ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ואין מאריכין בדבר זה, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופיאה ומעשר שני, ומודיעין אותו עונשן של מצות […] ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו, שמא יגרום לטרדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה שבתחלה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון ורכים וכן הוא אומר בחבלי אדם אמשכם ואחר כך בעבותות אהבה.
הלכה ג: וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו שכרן של מצות, ומודיעין אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העולם הבא, ושאין שום צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודען.
הלכה ד: ואומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל, וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה- טובה היא צפונה להם שאינן יכולין לקבל רוב טובה בעולם הזה כאומות, שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר העולם הבא כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט.
הלכה ה: ואין הקדוש ברוך הוא מביא עליהן רוב פורענות כדי שלא יאבדו אלא כל העכו"ם כלין והן עומדין, ומאריכין בדבר הזה כדי לחבבן, אם חזר בו ולא רצה לקבל הולך לדרכו, ואם קיבל אין משהין אותו אלא מלין אותו מיד, ואם היה מהול מטיפין ממנו דם ברית ומשהים אותו עד שיתרפא רפואה שלימה, ואחר כך א מטבילין אותו.
הלכה ו: ושלשה עומדין על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות פעם שנייה והוא עומד במים, ואם היתה אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה והדיינין מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות, והיא יושבת במים ואח"כ טובלת בפניהם והן מחזירין פניהן ויוצאין כדי שלא יראו אותה כשתעלה מן המים.
(משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק יד, הלכות א-ו-הדגשים שלי.מ.ה)
ניתוח דברי הרמב"ם מצביע על מספר נקודות מעניינות:
- הרמב"ם הולך בעקבות דברי הגמרא בכך שהגר נדרש לקיים בכל מקרה רק כמה מצוות יסודיות. לכן הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה, פרק יג, הלכה יז קובע:
גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות הרי זה גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו, ואפילו חזר ועבד כוכבים ומזלות הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין, ומצוה להחזיר אבידתו מאחר שטבל נעשה כישראל, ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואף על פי שנגלה סודן (הדגשים שלי, מ.ה).
הרי לנו קביעה מפורשת נוספת של הרמב"ם שקבלת מצוות לא מעכבת את הגיור, אלא רק מילה וטבילה, וכפי שעולה משיטות חז"ל שראינו בהרחבה בעבר. וכך קובע מפורשות פרשנו הידוע של הרמב"ם, ה"מגיד משנה" (רבי וידאל די טולושא, בן המחצית השנייה של המאה ה-14 בספרד) בפירושו במקום: "זה פשוט שאין הודעת המצות מעכב דיעבד".
- הרמב"ם מוסיף ללא מקור: "ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עכו"ם, ומאריכין בדבר הזה". והרי בשאר הדברים הרמב"ם הולך בעקבות חז"ל ואומר שלא מאריכין בדברים?- על פי ה"מגיד משנה", הסיבה היא שזה באמת עיקר הדת ולכן כאן צריך לומר ולהאריך. ייתכן לדעתי להוסיף כאן שהרמב"ם הולך לשיטתו שהאמונה בייחוד השם ובאיסור עבודה זרה ואפילו בהרחקת הגשמיות היא לב היהדות.
- בדברים שנאמרים לבא להתגייר נאמר שהעולם הבא צפון רק לישראל. הדברים סותרים את דברי הרמב"ם במקומות אחרים שגם חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. וייתכן שהאמירה הזו באה כדי למשוך בדברים את המתגייר והדברים תואמים את ההוספות שמביא הרמב"ם בדברים שנאמרים על יתרונות עם ישראל בהלכה ד'.
(אמור תשפ"ב)
