פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
כעת נפנה לעמדות של פוסקים והוגים מובילים באורתודוקסיה בת זמננו:
גישות השוללות לימוד תורה לנשים:
האדמו"ר מקלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה הלברשטם (איגרת מ-1973):
"תמה אני ולא אדע, שיהיה מי שיהיה, אף אם גובה ארזים גובהו, שיאו עד לשמים יעלה, שיוכל לסטות כלשהוא מפסק ברור בש"ס ובשו"ע ומוסכם מכל הפוסקים, שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד וכו'… ואיך אפשר חס וחלילה לעשות מתפלות, גדר לאמונה קדושה ופרישות?!" (מובא אצל תמר אליאור, משכילות ובורות-מעולמן של נשים חרדיות, תל-אביב: הוצאת עם עובד, 1992, עמ' 98).
הרב שמואל הלוי וואזנר, שו"ת שבט הלוי, ו, יורה דעה, קנ, עמ' קמז-קמח:
"תכונת האישה שאיננה יכולה להשיג ולהבין הנקודה האמיתית שבתורה, ולכן הן מוציאות דברי תורה להבליהם. ודע ודבר פשוט הוא, דלאו דווקא האב לבתו, או בבית הספר אסור ללמד נשים תורה שבעל פה, אלא גם האישה לעצמה, באופן פרטי אסורה שתבטח בעצמה, שהיא מהמיעוט שאינם בגדר מלמדים תפלות אלא שאם למדה דיעבד ועלתה לה, שהיא בעלת שכל טוב, ואינה מרוב הנשים שמוציאות דברי תורה להבליהם, ואז מקבלת שכר כאינה מצווה ועושה…".
הרב משה פיינשטיין, אגרות משה, יורה דעה, ג', פז:
"הנה בדבר שנמצאו בתי ספר לילדות ולנערות, שנקראו בשם בית יעקב וכדומה, שרוצים ההנהלה והמורים ללמוד עימהן משניות. הנה הרמב"ם פרק א' מהלכות תלמוד תורה, הלכה יג פסק כרבי אליעזר בסוטה, כ, ע"א, שאין ללמד לבנות תורה, אך הוא מחלק שכאילו מלמדה תפלות-הוא בתורה שבעל פה ובתורה שבכתב-אינו כמלמד תפלות, אף שלכתחילה גם זה אין ללמד. על כל פנים משניות שהוא תורה שבעל פה-צוו חכמים שלא ילמדום הוא כאילו למדום תפלות, ולכן צריך למונעם מזה ורק פרקי אבות, משום שהוא ענייני מוסר והנהגות טובות, יש ללמדם בהסבר, לעוררן לאהבת תורה ולמידות טובות, אבל לא שאר המסכתות".
גישות התומכות בלימוד תורה לנשים:
הרבי מליובאוויטש, הרב מנחם מנדל שניאורסון (שיחת התוועדות, פרשת אמור, תש"ן) (הדגש שלי, מ.ה):
"ומזה מובן גם בנוגע ללימוד תורה שבעל פה שכיוון שבלאו הכי לומדות הנשים והבנות, לימודים שונים שעל ידן 'נכנס בהן ערמומיות'-הרי לא זו בלבד שמותר ללמוד תורה שבעל פה, אלא יתירה מזה, על פי טעם הלכה זו עצמה, צריך ללמדן תורה שבעל פה, לא רק לימודי הלכות פסוקות בלי טעמיהן, אלא גם לימוד טעמי ההלכות, ועד לשקלא וטריא שבתורה, שמטבע האדם שחפץ ומתענג יותר בלימוד זה… ולהעיר שעניין זה הוא מהחידושים לטובה שבדורות האחרונים… כיוון שבסוף זמן הגלות מודגשת יותר ההכנה לזמן הגאולה… שבאותם הימים תרבה הדעה והחכמה".
הרב אהרון ליכטנשטיין ("לימוד תורה לנשים", ספר הפנינה, תשנ"ט, עמ' 209-207):
"לדעתי רצוי וצריך, לא רק אפשר, לתת חינוך אינטנסיבי לבנות, גם עם מקורות תורה שבעל-פה, בין אם משום הטענה שנשים עוסקות בכל המקצועות ומדוע יגרע חלקן דווקא לגבי תורה?! ובין אם משום דברי "החפץ חיים"… הבנות מקבלות חינוך כללי רחב ורבות מגיעות לאוניברסיטה ושם ולא רק שם, אלא בחברה בכלל, באות במגע עם השקפות ותפיסות עולם שונות, כך שהידע וערכי התורה נחוצים לבת… יש להגביר את הלימוד לבנות, כמותית ואיכותית, תוך כדי הוראת כל תחומי התורה".
ישעיהו ליבוביץ, "מעמדה של האשה-הלכה ומטא הלכה", אמונה, היסטוריה וערכים, תשמ"ב:
"הנושא המכונה 'האשה ביהדות' הוא ענין חיוני ליהדות היום, יותר מכל הבעיות המדיניות של העם ומדינתו. ההימנעות מטיפול רציני בו מסכנת את עצם המשך קיומה של יהדות התורה והמצוות בעולמנו… נקבע בהלכה המקובלת שנשים פטורות ממצווה זו [של לימוד תורה] וזהו משגה חמור ואסון גדול של היהדות ההיסטורית. כי תלמוד תורה-נוסף על משמעותו כקיום מצוה-עושה את האדם היהודי שותף במורשת התרבות של היהדות ובתכניה הרוחניים. כמעט ניתן לומר-עושה אותו שותף להשראת שכינה בעם ישראל. הרחקת תלמוד תורה מן האשה איננה שיחרורה מחובה אלא היא שלילת זכות יהודית יסודית ממנה: 'יהודיותה' נעשית נחותה לעומת זו של הגבר…. מצב זה לגבי היהדות ודת ישראל אין לשאתו עוד בעולמנו היהודי היום".
ואכן, בעשרות השנים האחרונות מתקיימת מהפכה בציונות הדתית בכל הנודע ללימוד תורה לנשים במדרשות, מכינות ועוד. קם דור של נשים תלמידות חכמים, גם בהלכה ובתלמוד ולכך יש הלשכות על הסוגיה הבאה שבה נעסוק: נשים כרבניות וכפוסקות הלכה.
(חוקת תשפ"ג)
