גיורו של יתרו כאב טיפוס להצטרפות לעם היהודי

פרשת יתרו קרויה על שם "יתרו כהן מדין חֹתן משה" והיא אחת משתי פרשיות בתורה הקרויות על שם דמויות שאינן יהודיות. יתרו המיר את דתו והפך מכהן מדין למודל של גר צדק. דמותו של יתרו היא המודל של ראשון הגרים שהצטרף באופן פומבי לעם ישראל. יתרו מגלם את כל הגרים העתידיים שיהפכו לחלק מעם ישראל מתוך דוגמה מובהקת לחשיבות של הבחירה האישית להיות יהודי.

הגמרא במסכת זבחים מלמדת שיתרו התגייר: "וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא ונתגייר"? (קט'ז ע"א). ואמר רב על הפסוק "וַיִּחַדְּ יתרו" (שמות יח, ט): "שהעביר חרב חדה על בשרו", ופירש רש"י: "שמל את עצמו ונתגייר" (סנהדרין צד ע"א). במדרש שמות רבה נאמר: "וישמע יתרו, שמות נקראו ליתר שהוא נוכרי… ומשנתגייר הוסיף לו אות אחת כשם שעשה לאברהם ונקרא יתרו". כלומר, לפי מדרשים אלו יתרו אכן הפך לגר וליהודי ואף שינה את שמו, כפי שנהוג שמי שמתגייר משנה את שמו.

כאשר חז"ל מבקשים לציין את הערך הגדול שיש בגיור מראשית ההיסטוריה היהודית ועד אחריתה, הם נעזרים בגיורו של יתרו: "רבי אליעזר אומר: נאמר למשה 'אני', אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק… אני הוא שקרבתי את יתרו ולא ריחקתיו. אף אתה כשיבוא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשום שמים, אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו…" (מכילתא יתרו פ"א ו'). לא זו בלבד שיתרו התגייר, אלא שהקב"ה הוא זה שהכין אותו לגיור והיה בבית הדין שקיבל אותו לחיק העם היהודי. בכך מנסים חז"ל להציג את היחס שקיבל בעת גיורו כדגם למתגיירים העתידיים, יחס של קירוב וחיבוק כחלק מתהליך הכניסה לעם היהודי.

חז"ל מתארים באופן חד-משמעי אבל מעט קיצוני את הצטרפות יתרו לעם ישראל: "בשעה שישראל עושים רצונו של הקב"ה מחזר בכל העולם כולו ורואה איזה צדיק באומות העולם ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב" (ירושלמי ברכות ב, ח). מחד גיסא, יש במדרש הנחת יסוד שהקב"ה הוא המחפש את הגרים ומבקש לצרפם לעם היהודי וברור שכך עשה גם עם יתרו. מאידך גיסא, יש במדרש ניסיון להשוות בין יתרו לרחב בדרך הצטרפותם לעם היהודי. ייתכן והמדרש מבקש להציג את הצטרפותם מתוך מצב של שינוי קיצוני. יתרו עבר מהיותו כומר לעבודה זרה להיותו יהודי מאמין באלוקים אחד ורחב שינתה את מעמדה מאישה זונה לקבלת אמונת הייחוד.

נכון הדבר שאם נעיין במקורות נוספים במדרשים, נמצא שהנחת היסוד שיתרו התגייר לא על כולם מקובלת. ראשית, כיוון שבפסוקים לא מצאנו רמז לגיורו של יתרו אלא לכך שהוא הגיע לאמונה ברורה בה' אחד: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים" וכן מדרשים נוספים חולקים על העובדה שהוא התגייר. גם האור החיים על התורה (במדבר י', ל) מוכיח מתוך דברי המדרש שיתרו לא התגייר.

לעומתם, מדרשים אחרים אף יודעים לציין גם מה הייתה המוטיבציה של יתרו להתגייר. ככל הנראה היה גורם חיצוני שהביא להבנה של יתרו שעליו ללכת בדרכו של אלוקי ישראל, ולמרות שידוע לנו כי "לא הניח יתרו עבודה זרה בכל העולם שלא עבר עליה ולא עבדה", הוא הגיע לאמונה יהודית מתוך חיפוש וכפי שאומר המדרש: "וישמע יתרו – מה שמועה שמע ובא ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא.. ר' אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא ר' אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע ובא…" (מכילתא דרשב"י פרק יח). כל אחת מהסיבות שמשכו את יתרו ליהדות, היו מבוססת על הכרה בגדולתו של הקב"ה או גדולתה של התורה או גדולתו של עם ישראל. אלו היו הניצוצות שהעירו את לבבו היהודי. יתרו היה קשוב, ליבו היה פתוח, מחשבתו הייתה קשובה למה שהוא ראה ושמע, השמיעה וההקשבה של יתרו הביאו אותו להתגייר. הוא ידע לקצור ולתרגם את מה שאירע בעולם החיצוני לתוך עולמו הפנימי.

גיורו של יתרו לא נשאר בממד האישי בלבד, אלא הוא גרם להשפעה אמונית גדולה על העולם הלא יהודי, בזוהר מבואר כי בשל מעמדו בקרב הגויים, התקדש שם שמים בכך שהתגייר: "כל העולם נפל עליהם פחד ואימה לפני הקב"ה (כששמעו על הנסים של יציאת מצרים), וכיון שבא יתרו שהוא כומר עליון של כל אלהים אחרים, אז התחזק ושלט כבוד הקב"ה על הכל… וכולם היו מסתכלים ביתרו שהוא חכם וממונה הגדול על כל אלילי העולם, כיון שראו שהוא בא ועובד להקב"ה, ואמר 'עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים', אז נתרחקו כולם מעבודתם, וידעו שאין בה ממש, אז נתייקר יקרו של השם הקדוש של הקב"ה בכל הצדדים".

(יתרו תשפ"ג)