ד"ר יצחק קניגסברגלאחר שנח ומשפחתו יצאו מן התיבה הם נצטוו לעשות פעולות לקיום המין האנושי: "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם: שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ" (בראשית ט'). פעולות אלה נוגעות לאיסור הריגת נפש אדם ולמצווה להוליד ילדים. הביטוי "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" דורש הסבר.
חלק מהמפרשים קושרים ביטוי זה לפסוק הראשון, כביטוי לעונש שיוטל על ידי דיין ועדים על מי שנוטל נפש אדם. הרד"ק: "אני אדרוש דם ההרוג אם אין עדים, אבל אם יש עדים, על השופטים להרוג ההורג כמו שיראו מן הדין, זהו באדם, על ידי הדיינים".
מפרשים אחרים קושרים ביטוי זה לפסוק השלישי המדבר על הצורך לעסוק בהולדה, והביטוי "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם" שבפסוק השני מכוון לאיסור הריגת עוברים, הנוגד את מצוות פרו ורבו. מלבי"ם: "אין הבדל בין מי שרצח כמו שנאמר שופך דם האדם, והוסיף השופך דם האדם שהוא באדם אחר דהיינו העובר. אתם פרו ורבו– כמו שמוזהרים שלא להשחית את העוברים מוזהרים להרבות זרעם וצאצאיהם, וכמו שאמרו חז"ל כל שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים".
נשאל: האם השחתת העוברים היא איסור גורף או שיש מקרים שבהם מותר ואף רצוי להשחית את העוברים ברחם אמם?
הדיון בנושא זה מתבסס על הרמב"ם על פי המשנה במס' אוהלות: "הרי זו מצות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף. לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה, ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם" (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א').
דין רודף ישים גם כאשר עקב ריבוי עוברים ברחם האחד רודף את השני, ויש צורך לדלל ולהשחית חלק מהם כדי להציל חלק אחר מהם. יש פוסקים המתירים במקרה זה דילול עוברים. בימינו יש לרופאים אמצעי בדיקה משוכללים כגון מכשיר האולטרסאונד המדגים מומים קשים, בדיקת מי שפיר המדגימה מחלה כרומוזומלית או מטבולית וכו', היכולים לקבוע בוודאות מי מהעוברים פגום וסיכוייו לשרוד קלושים, לעומת העוברים בעלי סיכוי הישרדות גבוהים. (נח תשע"ח)
