הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי (עו"ד, ראשת בתי המדרש, המכללה האקדמית הרצוג)הרגע שבו רואה יוסף את בנימין, הוא הרגע ששובר את לבו וגורם לו להתוודע, סוף סוף, אל אחיו. מפגש זה הינו רגע שיא במשפחת בני יעקב ורגע דרמטי בחיי האומה.
השיחה בין השניים, לפי חז"ל, נפתחת בהשלמת מידע:
"וישא עיניו וירא את בנימן אחיו. אמר ר' שמואל בר נחמן: בשעה שראה יוסף את בנימן, מיד נתקררה דעתו ופתח ואמר: א-להים יחנך בני, באותה שעה אמר להן: קרבוהו אצלי, והיה שואל אותו: בני, כלום אח יש לך? אמר לו: אח היה לי ואיני יודע להיכן הלך, אמר לו: יש לך אשה? אמר לו: יש לי אשה ועשרה בנים".
השאלות הטכניות הללו מתבררות כניסיון של יוסף להתחקות אחר משמעות מכירתו והשפעתה על בנימין. הוא מתעניין האם בנימין זוכר ומודע לכך שהיה לו אח גדול ממנו שנעלם. לאחר שהוא מקבל תשובה חיובית, הוא מברר מה מצבו המשפחתי ומגלה שאחיו הצעיר כבר נשוי ואב לעשרה בנים. בשלב הבא הוא מברר מה שמם של אותם בנים ומגלה, להפתעתו, ששמות בניו של בנימין חושפים שבנימין לא רק היה מודע להיעדרו של יוסף, אלא שזו הייתה החוויה המכוננת של חייו. שמות בניו מספרים שהטרגדיה של בנימין התעצמה עם כל שמחה ושמחה בחייו. כל ילד שנולד היה עוד הזדמנות להנציח את האח שאבד:
בלע שנתבלע ממני, ובכר שהיה בכור, ואשבל שנשבה ממני, גרא שנעשה כגר בארץ אחרת, נעמן שהיו מעשיו נאים ונעימים, אחי שהיה אחי וודאי, וראש שהיה לי ראש, מפים שהיה יפה עד מאד בכל דבר, וחפים שלא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו, וארד שהיה כוורד שושנים.
שמות בניו של בנימין, מהדהדים, בזה אחר זה, את היעדרו של יוסף. מכאן ברור מדוע המפגש הזה הוא נקודת השבר של יוסף, המביאה להתוודעותו.
עיון ברשימה ובמדרשי השמות מדייק גם את תהליך האבל של בנימין על יוסף ולא רק את עצם הגעגוע ועומק הכאב. לבנו הבכור בנימין קורא בלע. השם מבטא את תחושתו שאחיו פשוט נבלע באדמה, נעלם יום אחד ואיננו. הפתאומיות, חוסר ההכנה להיעדר הזה הם החוויה הראשונה שבנימין נושא בליבו. החלל שנפער מקבל פנים נוספות בהמשך: הבנת החסר של האח הבכור המוביל והמודל לחיקוי- בכר. הכעס שבא בעקבות השלילה הלא הוגנת הזו של האח מובע בשם אשבל- נשבה ממני. האמירה ברורה- חלק ממני נלקח ואחר כך גם נכלא בעמקי התודעה. השמות הבאים מתארים את הגעגועים והחמלה שבנימין מגלה כלפי יוסף, כאשר משתקפת בהם העובדה שכאן הוא מתפנה מן ההלם הראשוני והשקיעה בעצמו, והוא מצליח לראות גם את "יוסף שבסיפור" את הסבל של יוסף שנעשה גר בארץ אחרת. בהמשך הוא מביא לידי ביטוי לא רק את הבור שנפער ואת הריקנות אלא גם את המהות שאיננה, את דמותו של יוסף כשלעצמה: אחי וראש ומופים, וארד. אח- כפשוטו, אח כמודל להזדהות, וגם הצער על אותו בחור יפה תואר ואציל שכבר איננו מיוצג בשם. אז גם מגיע הביטוי המחודש של ההיעדר הנוכח, שאין בו התרפקות על העבר אלא הבנת פניו החדשות של החיסרון: לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו. הפירוד הפיזי הביא לפירוד רגשי. יוסף נעדר מן הרגעים המשמעותיים של חיי אחיו, וגם מחיי היום-יום. זהו הפסד שלא ניתן לפצות עליו.
בהסבר השמות והקשר שלהם ליוסף מובאת במדרש דעה לפיה בנימין אינו חווה את היעדרו של יוסף באופן ישיר, אלא דרך החיסרון והאבל של אביו: אשבל, שנשבה מאביו והלך לו. נעמן- שהיה נעים לאביו ולאמו וכו'. תיאור מרוחק כזה של אבל משני הוא אולי אפילו מכמיר לב יותר. אדם שאיננו יודע מה חסר לו ורק מקבל תמונות וקטעי זיכרונות, ומדמיין את דמותו של אותו אח עלום ונאהב שאבד ממנו.
באותה שעה נכמרו רחמיו של יוסף שנאמר וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו.
ישנו פרט נוסף שהמדרש אינו מציין במפורש אך הוא משלים את התיאור שבו. בנימין בולט בריבוי בנים. שמא המניע לילודה המרובה הוא חסרון גדל והולך שאינו מוצא מזור, רצון לייצר חיים במקום שבו נתגלה חלל. כח חיים חזק המעורר בעוצמה את האשליה האנושית שהפיצוי לאובדן חיים הוא עוד ועוד חיים, ועוד יותר את השאלה- מהם חיים. (ויגש תשע"ח)
