היונה

"וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה… וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ" (ח:ט);
"וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה… וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ" (ח:יא).

שנה חלפה. פרשה אחר פרשה צעדנו לאורם של גדולי החסידות. התחממנו לאור אישיותם ופרשנותם, הארנו צדדים נוספים בפרשיות השבוע– פרשיות חיינו.
השנה אני מבקש להאיר בכל שבוע פסוק אחד. פסוק אחד שהתגלגל ממקומו והפך לסמל. האיר חייהם של קרובים ורחוקים. מהווה גורם מעורר השראה והשפעה בחיינו אנו.
* * *
שני בעלי כנף מככבים בפרשת נח, העורב והיונה. הראשון, נשלח פעם אחת; השני– שלוש פעמים. היונה ועלה הזית הפכו לסמל של פיוס, שלום ואחווה. "ובראות נח כי לא למד מהעורב דבר שלח את היונה, כי היונה יש בה כח הדמיון להשיב שולחה דבר… גם יש בה טבע תשוקה לשוב אל קִנה. וכן מנהג המלכים לגדלה בביתם ולשלחה במקומות הרחוקים" (רד"ק). עם היונה מנהל נח קשר כמעט אינטימי: "וישלח את היונה מֵאִתּוֹ… וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ", בעוד שביחס לעורב נאמר: "וישלח את הָעֹרֵב".
מה הפך את היונה לסמל של שלום? יש הרואים ביונה חיה מונוגמית המנהלת אורח חיים הרמוני. כך, כשאנו רוצים לתאר זוג החי חיים מלאי אהבה ונאמנות אנו אומרים שהם חיים כמו זוג יונים. רעיון זה מתאים למעשהו של נח: העולם בגד ביחסי הזוגיות שלו עם הא-ל. אחרי המבול, כשמתחדשת הברית, שולח נח דווקא את היונה כסמל לאהבה ולנאמנות בין העולם המתחדש ליוצרו.
מכאן למדו שיש חשיבות רבה לאופיו של השליח ולאישיותו: "וישלח את העורב לידע מה בעולם והלך ומצא נבלת אדם מושלכת בראשי ההרים וישב לו על מאכלו ולא השיב בשליחותו לשולחיו. ולמה 'עלה זית טרף בפיה'? אלא שאמרה היונה לפני הקב"ה: ריבון כל העולמים, יהיו מזונותיי מרים כזית ובידו של הקב"ה, ואל יהיו מתוקים כדבש ונתונים ביד בשר ודם. מכאן אמרו: השולח דברים ביד טמא, כאילו שולח דברים ביד כסיל. והשולח דברים ביד טהור – כציר נאמן לשולחיו" (פרקי דר"א, כ"ג).
הנביא ישעיהו הרחיב את תפקידה של היונה כדימוי לעם ישראל: "מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם" (ישעיהו ס,ח). הרב קוק פירש את הפסוק כתיאור לשתי מערכות יחסים של עם ישראל עם ארץ ישראל. האחת עפה רק בגלל שהרוח גורמת לה לעוף. כל יציאתה לדרך נובע מהכרח. האחרת, מבקשת לשוב אל השובך. יש השבים לארץ רק בגלל רוחות רעות, ציוניותם היא תוצאה של מצוקה, רדיפות וסכנת חיים, "כָּעָב תְּעוּפֶינָה". אחרים באים אל הארץ כי היא ביתנו, "כַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם". בדרך זו ראה הרב קוק את ההבחנה בין תומכי אוגנדה לשבי ציון.
תרומה עצומה להפצת סמל היונה תרם הצייר פבלו פיקאסו. את יונת השלום הראשונה שלו צייר בעבור קונגרס השלום שנערך באפריל 1949 בפריס.
משוררי דורנו ראו בה סמל לכמיהה לשלום: יוֹנָה עִם עָלֶה שֶׁל זַיִת/ צְאִי מִן הַתְּמוּנָה/ הָשִׁיבִי אֶת הָאֱמוּנָה/ שֶׁהַשָּׁלוֹם יָבוֹא בְּעִקְבוֹתַיִךְ" (תלמה אליגון), ועוד רבים וטובים. ועלה הזית? בעולם הקדום סימל ענף של זית את הכניעה. היונה שבה עם עלה של זית ומדגישה את כניעתו של העולם בפני הא-ל. הכניעה היא ויתור על הכוחנות, הבעת רצון לשיח של שלום. כך, הפכה היונה מפרשת נח לסמל של זוגיות, הרמוניה, כמיהה לשלום. היונה מסמלת את סיום המבול. (נח תשע"ח)