ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)"בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ…" (ישעיהו נ"ד, ח').
שֶצֶף קֶצֶף, מבאר מילון אבן שושן: כעס גדול, חֵמה שפוכה.
סערה סער ה'. כים גועש, "עידנא (זמן) דריתחא".
כל אחד ואחת מאתנו חוו רגעי שצף קצף. היו אלה אבא או אמא שנזפו בנו על התנהגות או אמירה חריפה ופוגענית, מורה, חבר קרוב, בן זוג או דמות משמעותית אחרת, שבזעמה טלטלה את חיינו. וגם אנו, מצדנו, שָצַפנו על אהובנו.
לא מעט הורים מספרים לי בכאב על כעס גדול שכעסוּ על בנם/ בתם והביא לדרדור ולפגיעה במערכת היחסים. תחושת האשמה שהם חשים בעקבות אמירה נוקבת, איום או עונש חמור שהטילו, גדולה מאוד ומייסרת.
בהקשיבי להם איני מצטרפת ל"מחול השדים", שהניחו לפתחי, וגם נזהרת מלהביע מורת רוח מכעסם (בהינתן שהיה נדיר ונבע מתוך דחף ומצוקה עמוקה).
הכעס, הנו תכונה אנושית ומנגנון נפשי המסייע לנו להתמודד עם מציאות בלתי נשלטת או רצויה. ברגש זה גלומים תסכול וחרדה גדולה מ"שיבוש" התכניות / השליטה שלנו בחיים.
עבודה טיפולית עם כעס מתמקדת בציר ההתנהגותי-רגשי ונמנעת מעיסוק בציר האתי (מותר/ אסור) או המשפטי (מוצדק/ לא מוצדק). שני ממדים עיקריים של הכעס נבחנים ומעובדים במהלכה: אופן ביטויו ברגע ההתפרצות ומערכת היחסים השגרתית במשפחה– לפני הכעס ואחריו.
נחזור להפטרה, בהביטנו על כעסו של הקב"ה נגלה כי בשונה מהמבול המתואר בפרשת השבוע, הקב"ה "בוחר" לכעוס באמצעות הסתרת פנים והיעדר, תוך יצירת מרחק ופסק זמן, ונמנע מהשפלה רגשית או מתגובה שהיא תוצאה של אובדן שליטה.
ובאשר לשגרה- תופעה מופלאה של הים היא שזמן קצר לאחר ההתפרצות העוצמתית הוא נרגע ונעשה שליו, כאילו לא התחולל בו דבר. כים השקט, כך רחמיו של בורא עולם על עמו, והשצף – הוא זמני וקצר.
יש דרכים רבות לאהוב וגם לסעור, מלמדנו הכתוב.
איזה סוג של יָם בוחרים אנו להראות זה לזה, ומתי?
וכמה חסד ורחמים ("בְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ") ישנם ביחסי היומיום שלנו עם עצמינו ועם זולתנו?
במבול החיים אתפלל שנצליח לשמש עבור אהובינו חוף מבטחים. (נח תשע"ח)
