שרת התחבורה מרב מיכאלי ושר האוצר אביגדור ליברמן מצהירים פעם אחר פעם כי תהיה תחבורה ציבורית בשבת. 'ימינה' מחזיקה באיזשהו וטו, שממש לא בטוח שתוכל להפעילו. אולי זה הזמן להחיות את אמנת מדן-גביזון?
אחרי שאושר תקציב המדינה ו'נבחרינו' יכולים להיות רגועים יותר באשר ליציבות הג'וב שלהם, נשמעה יריית הפתיחה במאבק על האג'נדה. איש – איש והרשימה שלו, אשה – אשה והאידאולוגיה שלה. וב'ממשלת השינוי' הזו, כשמגיעים לעניינים מהותיים, הפערים ואי ההסכמות עצומים. מיעוטם אולי יינתנו לגישור, רובם ייחתכו במאבקים פנימיים, כשהדיו של פטיש שופטי בג"צ יהדהד מן הסתם לא מעט בחדרים הסגורים.
וכרגיל אצלנו, במדינת ישראל בת ה-73 וקצת, ללא חוקה מוסכמת (משפטנים חלוקים האם חוקי יסוד הם חוקה בפועל) וענייני דת-מדינה מציפים אותנו חדשים לבקרים, ורבים ניגשים אליהם עם אמוציות חזקות, אלה בעד ואלה נגד, עולה וצצה בימים אלה, סוגיית התחבורה הציבורית בשבת.
להבדיל מסוגיית הגיור, למשל, שבקרב אזרחי המדינה מעסיקה כמעט רק את המגזרים הדתי והחרדי, שכן את העולים מחבר העמים שטרם התגיירו לא בדיוק מעניין העניין הזה (ולהבדיל, את יהדות ארה"ב הרפורמית היא מאוד מעניינת- ועל זה הם נאבקים), או סוגיית רפורמת הכשרות שגם היא מעניינת, אם בכלל, כמעט רק את הדתיים, (שכן לחרדים יש את הבד"צים שלהם, החופשיים יסתדרו עם מה שיש), הרי שסוגיית התחבורה הציבורית בשבת, כן או לא, נוגעת להמון המון אזרחים בישראל, שחלקם מרגישים כי הנקודה הזו אף פוגעת בהם ישירות ומקשה על חייהם (אפילו בלי להכניס את עניין חופש הפרט וכדומה). וכמובן, לא חסרים פוליטיקאים המנסים לתפוס טרמפ על העניין הזה ולהצטייר כמגיניהם, לכאורה, של החפצים בתחבורה ציבורית בשבת. מן הצד השני, כמובן, עומד הרצון לשמור על צביונה של המדינה כמדינה יהודית, הרצון לשמור על הסטטוס קוו, וכיוצא באלו.
סוגיה זו, יש לה זקן ארוך. במקומות מסויימים מצאו לה פתרונות 'ישראבלוף' / 'יצירתיים' (איך שתרצו לקרוא לזה), כמו מוניות שירות במקום אוטובוסים (כמו בפ"ת, למשל), בחיפה מתנהלת תחבורה ציבורית אך בעצימות מאוד נמוכה ביחס לימי חול, אבל בגדול, יש מעין סטטוס-קוו לפיו (לכאורה) אין תחבורה ציבורית בשבת. הנה, הרכבת מושבתת. גם רכבת ישראל וגם זו שפועלת בירושלים בימות החול, חברת אל-על כשהיתה בבעלות ציבורית, וכדומה. (לא נזכיר את נתב"ג שעובד, גם לא את מספנות ישראל שם פורקים מטענים בשבתות בכמויות).
כך או אחרת, בקואליציה המיוחדת הזו החלה כבר לבעבע האש סביב שאלת הפעלת תחבורה ציבורית בשבת. יריית פתיחה לעניין נתן ראש עיריית תל אביב יפו, רון חולדאי, כשאמר שמבחינתו, הרכבת שאמורה להתחיל לפעול בסוף שנה הבאה, מתל-אביב לבת-ים עבור דרך בני-ברק, פ"ת ועוד, צריכה, לשיטתו, לפעול גם בשבתות. "זה כמו מעלית שבת", ניסה להסביר 'הלכתית' את ההיתר שנתן בעצמו. לכך עוד נגיע בהמשך.
נחזור לקואליציה. אין ספק שסוגיה זו של תחבורה ציבורית בשבת נכנסת עתה למגרש הפוליטי במלוא עוזה. שרת התחבורה, מרב מיכאלי, שואפת, כמובן לקדם את האג'נדה שלה, ואינה מחמיצה הזדמנות/במה/ מיקרופון להתבטא כי בכוונתה לקדם תחבורה ציבורית בשבת. בריאיון לוויינט אמרה: "כמו שבכל דבר אחר בממשלה הזאת הגענו להסכמות, גם בעניין הזה אני אעבוד להשגת הסכמות. אני מתכוונת לעבוד בזה בכל הכוח – זה לגמרי תחת אחריותי. אני לוקחת על עצמי את הדבר הזה". בוועידת 'ידיעות' אמרה השרה מיכאלי: "כמו שביטלנו את מונופול הרבנות על הכשרות, נאפשר לכל ישראלי חופש תנועה בכל ימות השבוע. נגמרו ימי המצור בסופי שבוע במדינת ישראל, נפעל להסכמות להפעלת הרכבת הקלה בשבת".
רק רגע. מיכאלי היא רק חלק בצד מאוד מסויים של הממשלה המורכבת הזו. האם יש שם סיכוי להסכמות? האם יש סיכוי ש'ימינה', שנבחרה על טיקט דתי תסכים למשהו בעניין? בעיניים שלי, לא בטוח שלא. בלי ששאלתי כ"א מהם, יש לי יסוד בריא להעריך, שה"ה בנט, שקד וכהנא, למשל, לא היו מתנגדים לסמוך ידיהם על מה שהציעו הרב יעקב מדן יבלח"א ופרופ' רות גביזון ע"ה באמנה שלהם מלפני עשרות שנים, לאפשר תחבורה ציבורית- מוגבלת- במקומות מסויימים- וכן אפשרויות לפנאי ובילוי, אך 'תמורת' אפס חנויות ומרחבי קניות הומי אדם בשבתות. כלומר; הסכמות. מילה 'גסה' שהזכירה מיכאלי, אף שמן הסתם ידעה שהבייס שלה לא יאהב אותה.
אבל מה לעשות, במציאות מורכבת כשלנו, הסכמות יכולות לחולל פלאים. אז נכון, שלהערכתי שרוב רובם של הרבנים יתנגדו להסכמות כלשהן על תחבורה ציבורית בשבת, ייצאו בפעשקווילים, החרמות ונידויים. להערכתי, אולי יימצאו רבנים, כמספר אצבעות יד אחת, שיבינו כי 'תפסת מרובה לא תפסת'. אין לי ספק כי גם הרב יעקב מדן, ראש ישיבת ההסדר הר עציון, כשחתם על מה שחתם, עשה כן לאחר שצלל לתוך ספרי הלכה, מן הסתם נדדה שנתו בלילות, אבל חתם על האמנה לצד פרטנרית 'תותחית' כמו פרופ' גביזון, שוויתרה גם היא על עקרונות חשובים לה, והוא, הרב מדן, חתם על האמנה הזו לאחר שהבין כי רק בהסכמות ובוויתורים הדדיים ניתן לרפא את המחלוקות המפלגות את החברה הישראלית, ערך שלא ניתן למעט בחשיבותו.
ובחזרה לקואליציה. כאמור, מיכאלי, וכמותה גם שר האוצר ליברמן, הודיעו כי בכוונתם לדחוף את הנושא. אבל, רק רגע. מה עם זכות הווטו שיש ל'ימינה' בהסכם הקואליציוני נגד הצעות חוק בנושאי דת-מדינה?
מתן כהנא, השר לשירותי דת, כבר הודיע כי הוא מתנגד לתחבורה ציבורית בשבת (אך הוסיף במקרים אחרים שסומך ידיו על אמנת גביזון-מדן). אז מה, מיכאלי אינה מודעת לכך? ברור שכן, אלא שלטענתה, "לימינה אין וטו ספציפי בנושאי דת ומדינה, יש כידוע וטו פריטטי". למי ששכח נזכיר, שלפני הרכבת הממשלה, נחתם הסכם בין כל הסיעות כי לא תקודם חקיקה שלא תאושר על ידי כל סיעות הקואליציה, אחרת מדובר בהפרת משמעת קואליציונית ועל כל 60 חברי הקואליציה להצביע נגד. מאידך גיסא, בהסכם בין מפלגת העבודה ליש עתיד נקבע שתקודם תחבורה ציבורית בשבת. ומצד שלישי, בסעיף 24 להסכם שנחתם בין סיעת 'ימינה' לסיעת 'יש עתיד' סוכם ונחתם "יישמר הסטטוס קוו בסוגיות בעלי זיקה לענייני דת ומדינה". מבולבלים? אתם לא אשמים. המציאות מורכבת ומבלבלת.
עניין התחבורה הציבורית בשבת – כן או לא- נמצא זה שנים על סדר היום, אך היו מי שדאגו תמיד להשאיר אותו על עוצמה נמוכה. בתל אביב, ולא רק שם, היתה יוזמה של עמותה הדוגלת בתחבורה בשבת, היא העמידה אוטובוסים בחינם. בפועל, אחרי שבתות ספורות כבר לא היה למיזם הזה ביקוש. גם בג"צ נמנע משך שנים הרבה להיכנס לסוגיה נפיצה זו. הוא התערב כמעט בכל דבר שזז, אבל בזה השופטים השתדלו למשוך ידיהם ולהתיר לכוחות בשטח לעשות את שלהם. מן הסתם, בגלל עוצמת הרגישות.
העניין מאוד מורכב, ולענ"ד, מתבקש, כאן ועכשיו, להושיב קבוצה מכובדת של רבנים בעלי מעמד ויידע הלכתי מהשורה הראשונה, לצד אנשי רוח ומעצבי דעה, אולי גם כמה פוליטיקאים רציניים (לא כאלה המחפשים רק להתנגח), כדי לבחון את הנושא לעומק ולראות אם יש איזשהו סיכוי להסכמות. גם פתיחתה הצפויה של הרכבת התחתית בקו תל-אביב- בת ים בעוד כשנתיים תציף את הסוגייה במלוא עוצמתה, בטח ובטח כשחלק מהקו עובר בבני ברק (מתחת לאדמה). מכון צמת ודומיו הוכיחו במהלך השנים, כי עם חשיבה מחוץ לקופסא, יש מקומות שניתן למצוא פתרונות שיהיו מקובלים גם על ההלכה. לא בכל דבר, לא בכל מקרה, לא בכל תנאי.
דיי סביר, שאם יסתכלו רק על סוגיית איסור המלאכה בשבת, הצביון היהודי של השבת וכדומה, ההכרעה תהיה פשוטה ומהירה – אסור בתכלית האיסור. מן הצד השני, אם ישימו על כפות המאזניים גם שיקולים כמו כמה חילולי שבת של רכבים פרטיים תחסוך רכבת אחת, וכמובן את עניין ההסכמה החברתית, הגעה להבנות במקום מאבקים תכופים, וכדומה, לך תדע. וכל זה מחזיר אותי לאמנת גביזון-מדן. חברים, תתעוררו.
(הערת הכותב: אין להסיק מהנ"ל שעמדת הכותב היא בעד הפעלת הרכבת בשבתות).
(מקץ תשפ"ב)
