הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)
לפעמים אני תוהה: למה הקב"ה לא עשה לנו חיים יותר קלים? למה יש כל כך הרבה קושיות והתנגשויות לכאורה בין האמונה ביהדות לבין סוגיות בנושאי מדע, מוסר וכדומה? האם לא היה יותר פשוט אילו כל הממצאים המדעיים והארכאולוגיים היו מיישרים קו עם פשטי הכתובים, כל המצוות היו עולות בקנה אחד עם ערכי המוסר המודרניים, וההשגחה האלוקית היתה גלויה כך שתמיד לצדיקים היה טוב ולרשעים היה רע – וכך הדתי בן זמננו לא היה מוצא את עצמו בקונפליקטים ובמבוכה?
ובתשובה לשאלה הזו, אני מדמיין את הקב"ה מחייך ועונה: "מוישה, אילו זה היה ככה, מי כבר היה מדבר עלי?".
הרי דווקא אותם קונפליקטים, קושיות, סתירות והתנגשויות, הם אלה שהופכים את אלוקים והיהדות לנושא החם ביותר, שלא יורד לעולם מסדר היום. קחו למשל כל כתבה בכל אתר מרכזי שמזכירה איזו תגלית מדעית בענייני פרהיסטוריה, אבולוציה, קוסמולוגיה וכדומה. במה יעסקו התגובות שם? אולי 5% מהן בידיעה עצמה – ו-95% בוויכוחים על הסוגיות (הלעוסות) של בריאת העולם וגיל העולם בין תורה למדע. קחו כל פוסט בפייסבוק על מנהגים מוזרים ואכזריים שהתקיימו אצל שבט נידח כלשהו בעולם – ותקבלו בתגובות דיונים סוערים סביב ברית המילה אצלנו. ומה קורה כאשר מתחולל איזה אסון, לא עלינו, וחפים מפשע נהרגים? כמובן, הטחת דברים כלפי מעלה, ותהיות איפה אלוקים ואיך הוא נותן לדברים כאלה לקרות, שלא לדבר על השואה. והאם זה מקרה שסוגיות כמו היחס לנטיות מיניות חריגות תופסות מקום כ"כ מרכזי בדיון הציבורי? אלמלא עמדו מגמות אלה בהתנגשות מול התורה והיהדות, כנראה שמלכתחילה הן היו מושכות הרבה פחות תשומת לב.
בקיצור, אילו היהדות היתה מסתדרת בהרמוניה עם כל מה שאנחנו רואים ומרגישים, היא היתה הופכת לסתם רעש רקע שאף אחד לא שם לב אליו. "אלוקים" היה הופך למילה סתמית כמו "הטבע". דווקא בזכות המתח, הקונפליקטים והסתירות נשארת הדת נושא מרכזי, בוער ואמוציונלי שלא מפסיקים לעסוק בו, ומתוך כך הולכת האמונה ומתבררת.
יש תשובות לשאלות ולקושיות. יש דרכים לפתור את הסתירות. אנחנו לא נדרשים להאמין בניגוד להיגיון. במקום להיות מתוסכלים מהקשיים, נראה בהם את חוכמתו של ה' שבדרך זו הפך את היהדות לאקטואלית ורלוונטית תמיד.
(תרומה תשפ"ג)
