עולם ללא אלוקים

יש דברים שנראים לנו מובנים מאליהם, כמו אור ואוויר. הם כל כך בסיסיים עד שאין לנו מילים לתאר אותם – כולם אמורים להבין אותם לבד. בעולם בו בכל מקום היו אור ואוויר, כנראה שלא היו להם שמות, כי הם פשוט היו חלק בסיסי ובלתי נפרד מהמציאות. רק בגלל שלפעמים הם נעדרים, יש לנו בכלל שמות שמציינים אותם, וכך אנחנו מודעים לקיומם ונוכחותם.

לפעמים אנשים אומרים שהם "לא רואים" או "לא מרגישים" נוכחות או השגחה אלוקית בעולם. מבחינתם, העולם פשוט קיים ומתנהל "סתם", הכל מוסבר על ידי חוקי הטבע, ולמעשה העולם נראה כאילו אין בו שום אלוקים. זוהי כמובן טעות, והיא נובעת מכך שאנחנו לא מכירים עולם בלי אלוקים, ולכן ההנהגה האלוקית של המציאות נראית לנו כמו משהו מובן מאליו. כמו ילד הרוכב על כתפי אביו, ונראה לו טבעי שהוא גבוה מעל כולם; מבחינתו הוא "לא רואה שום אבא" במציאות.

אולי אי אפשר לדמיין מציאות ללא אלוקים כלל, אבל אפשר בהחלט לדמיין מציאות הרבה יותר רחוקה מאלוקים מכפי שהיא כיום. תארו לעצמכם עולם דמדומים אפור וקודר, שדומה יותר לחלום רע מאשר למציאות המוכרת. עולם שבו חוקי הטבע לא פועלים בצורה קבועה ומדויקת, אלא מקרטעים כמו מנוע ישן וחלוד – לפעמים פועלים, לפעמים לא, לפעמים פועלים בצורה שונה מהצפוי. אי אפשר לפתח שום טכנולוגיה של ממש, והמכשירים שכן מפתחים – מתקלקלים ומשתבשים כל הזמן. המציאות לא מסודרת, דברים הולכים לאיבוד וסתם נעלמים כל הזמן. הדרכים לא מובילות תמיד לאותם מקומות. אפשר לצאת לדרך ולהסתובב במשך כמה זמן שרוצים בלי למצוא את מחוז חפצנו. בני האדם עצמם לא לגמרי שפויים, לכל אחד יש שיגעונות ודחפים משלו ולאף אחד אין תפיסה של מוסר מחייב ומוחלט. אף אחד לא שמח, מאושר או מחייך. אף אחד לא יכול לסמוך על השני, ואי אפשר להתארגן בצורה יעילה כדי לקדם שום דבר. אין עונות שנה, אין יום ולילה מסודרים, המציאות מתנהלת בצורה כאוטית והמזל הרע והעיוור שולט בכל.

ככה יכול היה להיראות עולם "שלא רואים בו את אלוקים". די לראות עד כמה אנחנו רחוקים מכך כדי לקלוט עד כמה אלוקים נוכח במציאות שלנו.

(נח תשפ"ב)