מהי בכלל המשמעות של סליחה? נניח שמישהו פגע בי עד עמקי נשמתי. כולי כואב, פגוע וקרוע מבפנים, והנה הוא בא ומבקש סליחה. אני רואה שהוא באמת מתחרט על מה שעשה, אבל זה לא משנה את הכאב שכבר קיים בי; האם בכך שאוציא מפי את המילים "אני סולח", פירוש הדבר הוא שבאמת סלחתי לו? איזו תועלת יש באמירה זו? את הרגשות שלי היא הרי לא משנה. האם היא מועילה לפטור אותו מעונש מידי שמים על מה שעשה? אולי, אבל האם זה מה שקובע? האם הסיבה שאנו מבקשים סליחה מאלה שפגענו בהם לפני יום כיפור, היא רק כדי להינצל מעונש? מצד שני, אומרים שאל לו לאדם להיות אכזרי מלמחול, ואם ביקשו ממנו סליחה – ימחל מיד. אבל אם בתוכי אני לא מסוגל לסלוח, ורגשות הכאב והכעס עדיין מפעפעים, מה אני יכול לעשות?
במילים אחרות, אם סליחה היא עניין פורמלי, לקבל אישור מהנפגע על כך שהוא נמנע מלהגיש נגדך כתב אישום בבית דין של מעלה – אז כל מה שצריך הוא לומר כמה מילים. אבל אם סליחה היא למחוק מהלב באמת את הפגיעה, כאילו לא קרתה מעולם – הרי שלפעמים קשה עד בלתי אפשרי לעשות זאת. האדם אינו שליט על לבו ואינו יכול להורות לו מה להרגיש. לכל היותר הוא יכול להשתדל להתעלם מלבו, להתנהג כלפי חוץ כאילו לא קרה כלום. אבל כמו בסיפור הידוע על המסמרים בדלת, החורים נשארים.
וזה אפילו כאשר מדובר בפגיעות קלות יחסית, במילים פוגעות, מריבות וכדומה. מה לגבי אנשים שעשו דברים חמורים באמת, כמו אונס ורצח? האם כחברה אנחנו מסוגלים לסלוח להם? תארו לעצמכם אנס ילדים שנתפס, ישב בכלא, חזר בתשובה, וכעת הוא רוצה שיסלחו לו ויתייחסו אליו כאל כל אדם. אפילו אם ברור לנו שהוא אכן חזר בתשובה שלמה ולא ישוב לחטא זה לעולם, האם אנו באמת יכולים להתייחס אליו כאילו כלום לא קרה? לבחור בו לתפקיד ציבורי או פוליטי? לקחת אותו כחתן לביתנו? או שהכתם הזה תמיד ילווה אותו וישפיע על רגשותינו כלפיו?
חומר למחשבה לקראת יום כיפור.
(פורסם בתשע"ט)