הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')לנח לא הייתה חיבה לעורבים, ולכן כששלח בעל כנף למשימת התאבדות של בדיקת המצב מחוץ לתיבה הוא בחר דווקא בעורב. כאשר רצה העורב לשוב אל התיבה, כך מספר המדרש, לא רצה נח לקבלו, עד שציווה עליו הקב"ה: "קבלו, שעתיד העולם להצטרך לו. אמר לו: אימתי? אמר לו: 'עד יבשת המים מעל הארץ', עתיד צדיק אחד לעמוד ולייבש את העולם, ואני מצריכו לו הה"ד (מלכים א יז) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב" (בראשית רבה, לג).
נח נדרש לקבל את העורב לתיבה, כדי שצאצאיו יכלכלו את אליהו הנביא. אולם, מדוע דווקא העורבים היו נחוצים למשימה זו, הרי אפשר היה שעוף אחר יביא מזון לאליהו? יתר על כן, מדוע לפרנס את אליהו באמצעות עוף טמא, האם לא היה ראוי יותר שיונה או תור יביאו לו לחם ובשר לפי התור?
ייתכן שבאמצעות העורב ביקש ה' ללמדנו כיצד יכול בעל חיים המסמל בדרך כלל תכונות שליליות, ולדברי חז"ל (עירובין כא, ב) הוא אכזרי אף לבניו, להפוך לטיפוס חיובי, כשמטילים עליו שליחות שמתאימה לכישוריו.
יש שתי דרכים להתייחס לרשעים בעולם: האחת- להתפלל ולפעול להעבירם מהעולם, והאחרת- להחזירם בתשובה. נח למד מהמבול שהדרך לטפל ברשעים היא להכחידם. לפיכך, הוא רצה לשלח את העורב במובן של גירוש, כמו שפרעה שילח את בני ישראל וגירשם. אולם ה' רצה שהוא ישלח את העורב במשמעות של הטלת שליחות ולא כגירוש.
ה' אומר לנוח שגם לעורב שנתפס כשלילי ואכזרי יש צד חיובי, ואם יוטל עליו תפקיד מתאים, הוא יוציא אל הפועל את יכולותיו הטובות ויביא רווח והצלה לנביא ה'. בתרבויות רבות מקשרים בין עורבים לבין מוות וכוחות אפלים, אבל העורב מתאפיין גם באינטליגנציה גבוהה-יחסית (ויקיפדיה). כאשר ה' מורה לנח לקבל את העורב לתיבה, כיוון שנועד לו תפקיד בעתיד, הוא מלמד אותו שהדרך להתייחס לטיפוסים בעייתיים איננה בגירוש וכליה, אלא בתיקון והכלה. נח, המתחיל את האנושות מבראשית, חייב היה לאמץ התנהלות של רחמים וחסד, שכן "עולם חסד ייבנה". עליו למצוא את הטוב אף בעורב האכזרי ולרצות בתיקונו ובקיומו.
שיעור זה רצה ה' ללמד גם את אליהו, הדמות הנוקשה ביותר בין דמויות המופת שבתנ"ך. אליהו הביא ביזמתו האישית שנתיים של בצורת על עם ישראל (מלכים א, יז, א), וקרא שוב ושוב ל-ה' שיעניש את ישראל על חטאיהם. חז"ל אמרו עליו: "אבא אליהו קפדן היה (סנהדרין קיג, ב), וזיהו אותו עם פנחס האוחז במידת הקנאות וחותר להשמדת הרשעים. העורבים ניצלו את חכמתם כדי להתגנב לארמון יהושפט מלך יהודה, ולהביא משולחנו מזון לאליהו, המסתתר בנחל כרית, ששמו רומז לכרת (מדרש תנחומא הקדום, מסעי, ו).
ה' רצה שדווקא העורבים יביאו לחם ובשר לאליהו המתחבא במערה, כדי שהנביא התקיף ילמד שגם מי שבטבעו נוטה לאכזריות, עשוי להפיק מעצמו יכולות של חסד, ולהשתמש בכישוריו לעזרת הזולת ולהצלת האחר. אליהו היה אמור ללמוד מהעורב שעליו לשנות כיוון, ולהביא לשינוי בעם ישראל לא באמצעות עונשים קשים אלא על ידי חכמה של חסד, קירוב וחמלה.
שיעור זה למדה ולימדה ברוריה אשת רבי מאיר שאמרה לו לבקש רחמים על שכניהם הבריונים שיחזרו בתשובה, ולא להתפלל עליהם שימותו (ברכות י, א). מסקנה דומה יישם רבי זירא שקרב את שכניו הבריונים, ולבסוף "הרהרו בלבם ועשו תשובה" (סנהדרין לז, א). דרך ההתייחסות לטיפוסים בעייתיים, כפי שלימדו אותנו חכמים, היא: "שמאל דוחה וימין מקרבת" (סוטה מז, ב).
עיקרון חינוכי וחברתי חשוב מלמד אותנו העורב, בכך שדווקא הוא, הָעֹרֵב, יכול להפוך לערב. כאשר תלמיד "עושה בעיות", אין לשלח אותו מהמוסד החינוכי, אלא להטיל עליו שליחות באמצעותה יזהה את תפקידו הפרודוקטיבי בעולם, יפיק מעצמו את התכונות החיוביות שבו, וינתב את המרץ שלו לאפיקים המתאימים לכישוריו.
כאשר מבוגרים בעייתיים נמצאים בסביבתנו, יש לחפש דרכים להכיל גם אותם בתיבה, ולשאוף לקירובם ולא לסילוקם, לחיים ביחד ולא להכחדה. אל נהיה עורבים זה לזה, ולא אורבים זה לזה, אלא ערבים זה לזה.
(נח תשע"ח)
