הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)"בין כל החולים שלי בתקופה של למעלה מ-35 שנים, לא היה אף אחד שבעייתו לא היתה ביסודה אלא חיפוש אחר השקפת עולם דתית. מיותר לומר שכל אחד מהם חלה משום שאיבד את אשר נותנות הדתות שבכל דור למאמיניהן. ואף אחד מהם לא נרפא לחלוטין, אלא אם כן חזר והחזיק בהשקפת עולם דתית".
את הדברים הללו כתב קרל יונג, מאבות הפסיכולוגיה המודרנית (Modern Man in Search of a Soul, עמ' 229). פסיכולוג דגול נוסף, רולו מאי, אמר דברים ברוח דומה:
"הזדעזעתי מן העובדה שכמעט כל אתאיסט (אחד הסבור לתומו שהשמיים ריקים…) אמיתי שטיפלתי בו גילה נטיות נוירוטיות מובהקות" (The Ultimate Source of Meaning, Awake! magazine, october 22, 1980).
אחרי שראינו בטורים קודמים את יתרונותיו של אורח החיים הדתי בתחומי הבריאות הגופנית והאושר, מתברר שגם בתחום בריאות הנפש לא נפקדת חשיבותה של האמונה הדתית. העידן המודרני הביא אמנם שיפור רב בבריאות ובתוחלת החיים, אבל בכל הנוגע לנפש הוא הצליח פחות. אובדן המשמעות הנלווה לחילוניות יצר חלל ריק, שמוביל לדיכאון, חרדות ומצוקה קיומית, ובעקבותיהן להפרעות נפשיות נוספות. לא יהיה זה מופרך לומר שאנו חיים בחברה לא שפויה.
כך כתב בפירוש אריך פרום, בספרו "החברה השפויה"; לדבריו, החברה המערבית המודרנית נתונה לאשליה שהיא חברה שפויה, בדיוק כמו אנשים רבים המאושפזים במוסדות לחולי נפש, שגם הם בטוחים בבריאותם הנפשית – אולם בחינה פסיכולוגית ופסיכיאטרית תראה אחרת. ואם כך נראו הדברים בזמנו, בשנות החמישים של המאה הקודמת, מה נאמר על זמננו אנו? האדם המודרני מזלזל בתבונתם של בני הדורות הקודמים, וטוען שהללו היו שטופים באמונות טפלות ובלתי רציונליות, בעוד הוא עצמו יונק מילדות סרטים מצוירים של דיסני (במקרה הטוב) וחשוף כל רגע לבליל אינסופי של קולות, מראות ודעות מהאינטרנט והמדיה, שרובם הגדול נוצר במטרה מכוונת לשטוף את מוחו – והוא זה הקורא לעצמו נאור ושפוי? ילדים שגדלים כשהמודלים לחיקוי שלהם בכל הנוגע לזוגיות ומשפחה הם כוכבי סדרות נוער מטופשות או זמרים פסיכוטיים, הם האידיאל של האדם הנאור?
אילו לא באה היהדות לעולם, אלא כדי להעניק לנו עוגן של שפיות ויציבות במציאות מטורפת – דיינו.
(כי תצא תשעט)
