על מאורות וקרבנות

מדרש מפורסם לבראשית מתמודד עם הפער בין תחילת הפסוק "את שני המאורות הגדולים…" להמשך הפסוק: "את המאור הגדול ואת המאור הקטן". אלא, שלמדרש יש המשך שלא פגשנו בגן, והוא הקושר אותנו לקושי בפסוקי פרשת פנחס: "אמר ר' פינחס בכל הקרבנות כת' 'ושעיר עזים אחד חטאת' ובראש חודש כת' 'ושעיר עזים אחד לחטאת לה''" (במדבר כח טו) (בראשית רבה ו).

על פי המדרש, הניסוח "חטאת לה'" בקרבנות ראש חודש, מרמז כביכול על כך שהקב"ה צריך לכפר על משהו באמצעות קרבן חטאת. וכך מנוסחים הדברים בבבלי: "אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח! והיינו דאמר ר"ש בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו (במדבר כ"ח) לה' – אמר הקדוש ברוך הוא: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח" (חולין ס ע"ב). על מה מביא הקב"ה כפרה?

בשונה מהסיפור בבבלי ובו הקטנת הירח היא תגובה לטענת הירח שאי אפשר ששני מלכים ימשלו יחד, מדרש בראשית רבה מדבר על בעיה אחרת: הירח נכנס לתחום חברו. ר' תנחום ר' פינחס בשם ר' סימון: מאחר שהוא קורא אותן גדולים, אתמהא הוא חוזר ופוגם?! אתמהא את המאור הגדול וגו' [ואת המאור הקטון] אתמהא, אלא על ידי שנכנס בתחום חבירו.

יש הפרדת רשויות וכל אחד מן המאורות אמור למשול ברשות שלו: יום/לילה. אולם, כפי שיודע כל מי שמתבונן בשמיים (בשליש הראשון או האחרון של החודש), ניתן להבחין בירח ברקיע גם בשעות היום. על מעשה זה נענש הריח בהקטנה (בלשון ב"ר – פגמו הכתוב. כלומר ייתכן שלא מדובר על פיזיקה אלא על טקסט).

ממילא השאלה זועקת: האם הירח בוחר בכך? האם לא מדובר בחוקי פיזיקה?

"אמר ר' פינחס בכל הקרבנות כת' ושעיר עזים אחד חטאת ובראש חודש כת' ושעיר עזים אחד לחטאת לה', אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא שגרמתי לו להיכנס בתחום חבירו…".

אכן. הירח לא לגמרי אשם. והרי זה טבעו. על כך מבקש הקב"ה כפרה בראש חודש. דומני שהמדרש לא מדבר על הירח, אלא עלינו. אנחנו חוטאים, אנחנו נופלים ונכשלים, בפרט בתחומים של קנאה ותחרות. נוכל לומר – זהו טבע האדם. לא אנחנו אשמים. זהו המתח התמידי בין גורל וטבע לבין בחירה חופשית.

קרבן ראש חודש אומר לנו – נכון. אבל קחו אחריות. גם הקב"ה לוקח אחריות.

בפרט כשהכניסה לתחומו של האחר היא לא ברשות: "…ומה אם זה שנכנס ברשות כך פגמו הכתוב, הנכנס שלא ברשות (אתמהא) על אחת כמה וכמה".

(פנחס תשפ"ג)