איך יוצאים מזה?

 

נראה כי ראש הממשלה הסביר לשר לביטחון לאומי, אלוף במהירות הציוצים בטוויטר, שהיה עליו לגנות את פעולת הנקם בחווארה מיד כשנודע עליה, ולא להיעלם תקשורתית ליום שלם עד שחילצו ממנו איזה גינוי

דכדכת נפוצה

משתף אתכם. נדבקתי בהרגשת הדכדוך, כמו גם הדאגה, שהשתלטה ברחוב הישראלי. דאגה ממה יהיה, איך נאחה פה את הקרעים ונחזור להיות אחים לא רק בסיסמאות נבובות, דאגה לגבי איזה משקעים יישארו בתוכנו מהמחלוקת הקוטבית המכלה בנו בשבועות האחרונים לאחר היום שתימצא הנוסחא שתאפשר המשך משותף כאן (בתקווה), דאגה מהמצב הביטחוני הלא פשוט, דאגה מהשלכות הרפורמה המשפטית, מהמצב הכלכלי, בקיצור, לא חסר ממה לדאוג. כן, ודאגות אלה, כמו גם המחאה החברתית (רוב רובה כנה של אנשים מודאגים, בהם מלח הארץ ומיעוט שבמיעוט של אנרכיסטים, ובעיניי- אלה המכתימים את כלל המפגינים באנכרוניזם הם לא טובים מהם), השנאה שכבר אינה מוסתרת של מחנה זה כלפי מחנה האחר (דו צדדי) שביטוי מובהק שלה הוא במליאת הכנסת כדבר יום ביומו, כל אלה גורמים לרבים, ובהם לי, לדכדוך.

הפיגוע הרצחני הנורא בו ניטלו חייהם של שני הבחורים הטהורים לבית יניב מהר ברכה, ולמחרת הירצחו בפיגוע נוסף של הבחור היהודי האמריקני-ישראלי אילן גנלס הי"ד, כל אלה גרמו לי ל'בלאק אאווט' ולשיתוק באצבעות. התקשיתי, עד לא יכולתי, לגשת לכתיבת ה'מנה השבועית', מדור זה של 'בעיניים שלי'. עד ש. עד ששחזרתי בראשי את הלוויה המרגשת עד דמעות של יגל והלל יניב ז"ל, שראיתי באתר ערוץ 7, עם העוצמה של המשפחה המדהימה הזו, עם הריקוד המרגש, עם השירה הדומעת ועם הקריאה- אחדות אנחנו מבקשים, כי אנשים אחים אנחנו. מהם אני שואב השבוע את הכוח לכתוב, ואף מקבל על עצמי עם כמה שפחות ציניות וקטרוגים. גם אם זה ישעמם.

סופר נורמטיביים

אז נתחיל בדבר ברור, שלמרבה הצער יש כאלה עבורם נכון להזכירו. נוכח מסע הנקם השפל בחווארה, שריפת בתים ומכוניות 'מכל הבא ליד', גם בלי שהוכח איזשהו קשר של הבעלים לפיגוע או אפילו ליידויי האבנים התדירים שם, היו שיצאו נגד "המתנחלים" (בהכללה) שלוקחים את החוק לידיים וכו' וכו' וכו'. נביא דבר בשם אומרו: "הציבור בהתיישבות ביהודה ושומרון הוא סופר נורמטיבי ושומר חוק. עם זאת, אחוז קטן מאוד של נוער גבעות פוגע במפעל ההתיישבות כולו". דברי ראש השב"כ, השבוע. וסביר שהוא יודע על מה הוא מדבר. אז לא שאתם ואני צריכים את העדות שלו כדי לדעת זאת, אבל ראוי שכל המקטרים על הציבור המדהים הזה, יפנימו שהאמת שונה. "סופר נורמטיבי ושומר חוק". הבנתם? די להסתה. ובאותה נשימה, ולהבדיל אלף אלפיי הבדלות. בימים האחרונים מתרבים המקרים בהם חמומי מוח יהודיים מתנכלים למפקדים ולחיילים בצה"ל, תוקפים אותם, מיידים עליהם אבנים. השבוע עשו כן אפילו למח"ט בנימין. בושה, בושה, בושה. מתבקש- היד הכי קשה כלפיהם.

קלקולים

מוקדם מהצפוי הגיעו הקלקולים בממשלת הימין-ימין. ח"כ אבי מעוז הודיע השבוע כי הוא מחזיר את המינוי שקיבל כסגן שר במשרד ראש הממשלה, לאחר שהבין כי אין לה כוונה לקיים את ההתחייבויות שנתנו לו בתחום הזהות היהודית, והודיע כי יישאר ח"כ בקואליציה. כלומר, הוא לא מאיים 'לבוא חשבון' עם נתניהו. בינתיים. אבל אולי הוא האבן הראשונה שמתנדנדת? (אגב, כעת אפשר יהיה למנות את אלמוג כהן לתפקיד סגן שר במשרד, כפי שהובטח לו בזמנו). גם 'עוצמה יהודית' שבראשות בן גביר, עשתה השבוע שרירים. בכוונת מכוון, בתחילה, חברי הסיעה עלו לאביתר, הנחשב (עדיין) מאחז בלתי חוקי, וכמובן לא החמיצו תצלום מהשטח. אחר כך, חברי הכנסת של הסיעה לא השתתפו בדיון '40 החתימות' של הכנסת ביום שני, ולא כי היה להם משהו חושב יותר לעשות. בן גביר 'חם' על נתניהו בכמה כיוונים. על זה שלא הזמין אותו לישיבת הקבינט הביטחוני במוצ"ש, ועל כך שלא עודכן במגעים עם ירדן להרגעת השטח כולל עניין הר הבית ושמע על ההחלטות שם (שאינן לרוחו) בתקשורת. לנתניהו היה חשוב לצלוח בשלום את הדיון בכנסת, אז בן גביר הראה לו שהוא לא חזק חזק בכיס שלו. בכירים בליכוד אמרו אח"כ כי היעדרות 'עוצמה יהודית' מההצבעה בכנסת היא מעשה חסר אחריות נגד ממשלת הימין, ואילו ב'עוצמה יהודית' אמרו בתגובה כי מדיניות ההכלה של נתניהו והליכוד מאז הוקמה ממשלת הימין היא מעשה חסר אחריות. כך או כך, נתניהו ובן גביר גם ישבו השבוע בארבע עיניים. נראה כי ראש הממשלה הסביר לשר לביטחון לאומי שהיה עליו לגנות את פעולת הנקם בחווארה מיד כשנודע עליה, ולא להיעלם תקשורתית ליום שלם עד שחילצו ממנו איזה גינוי. ובן גביר, כידוע, אלוף במהירות הציוצים בטוויטר. כשהוא רוצה. אבל, לעומת חברו לסיעה, ח"כ צבי פוגל, בן גביר עוד צדיק (לעניין היחס לחווארה). אותו פוגל, אמר לאחר הפוגרום בחווארה: "אתמול יצא מחבל חווארה- חווארה סגורה ושרופה. זה מה שאני רוצה לראות. רק ככה נשיג הרתעה". בהמשך הוא חטף על הראש, כנראה גם מבן גביר, אז הסביר "אני רוצה להבהיר בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים, אני לא מעודד אזרחים לשרוף כפרים. כל שהמלצתי זה לצה"ל להיכנס לוואקום, שיפעל נגד כל מחזיקי הנשק, אז נראה את חווארה בוערת". עכשיו הבנו. בהערת אגב, זוכרים שכל פעם שרוצים להזהיר אותנו מהמסוכנות של בן גביר מזכירים את עברו? ובכן, פוגל היה תת-אלוף בצה"ל ומילא תפקידים בכירים ואחראיים. איך אומרים? זיקנותו מביישת את בחרותו? כך או אחרת, ח"כ יולי אדלשטיין (ליכוד) אמר השבוע לרדיו 'קול ברמה', כי את הממשלה הזו קשה לנהל כיוון שיש בה גורמים חסרי ניסיון "ויש להם הרבה מה ללמוד". אדלשטיין הוסיף: "הם צריכים להיות עם הרגליים על הקרקע כדי שהממשלה תמשיך להתקיים".

לנתניהו השפעה חזקה יותר על יהדות התורה, שאיימה גם כן להחרים את הישיבה, בגלל שלטענתה קופחה בתקציב המדינה, אבל הם לא מתחו את החבל עד הקצה והתייצבו לדיון. זה לא אומר שאין להם בטן מלאה על מה שלא קיבלו. אבל מכיוון שב"ה קיבלו גם קיבלו מכל טוב התקציב, המחאה מינורית יחסית.

עונש מוות למחבלים

לסוגיית עונש מוות למחבלים זקן ארוך. החוק מאפשר, אך אינו מיושם. למה? כי חוות-הדעת של אנשי זרועות הביטחון לגווניהם שוללות גזר דין מוות גם למחבל נתעב שרצח יהודים. להערכתם, לא רק שזה לא ירתיע אחרים, זה אף עלול לעודד מחבלים אחרים, בדרכם ל-72 הבתולות מזה ולמענקים שמנים למשפחותיהם מהרש"פ, מזה. הכנסת אמורה היתה לדון ביום רביעי (למחרת סגירת גיליון זה) בנושא, לבקשת השר בן גביר שדורש הטלת עונש מוות כאמור. כדי שהחוק יעבור הוא זקוק גם לתמיכת ש"ס.  הרשל"צ הרב יצחק יוסף התבטא בתחילת השבוע נגד חוק עונש מוות למחבלים בצורה חד-משמעית שאינה ניתנת לפרשנות. השטח, ולא רק של ש"ס, תומך (בחלקו) בעונש מוות למחבלים. הדם רותח. אבל נוכח דברי הרב יוסף דלעיל, ש"ס לא תוכל לתמוך בחוק מעבר לתמיכה הצהרתית בקריאה הטרומית. גם יהדות התורה צפויה להימנע.

הידברות?

בהמשך לניסיונות ההידברות שמוביל נשיא המדינה יצחק הרצוג, השבוע הוא קיים דיון ארוך ומעמיק עם נציגים ממכוני מחקר ועם משפטנים. בין אלה: נציגים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מכון תכלית, פורום קהלת, המכון למדיניות העם היהודי, מכון רובינשטיין למשברים חוקתיים ופורום המרצות והמרצים למשפטים. (בהערת אגב שלי, חסרו לי שם רב או שניים שיש להם מה לתרום). כך או כך, אף שרוטמן את לוין דוהרים קדימה עם הרפורמה המשפטית, ואילו המרכז-שמאל מתבצרים בעמדתם שאין על מה לדבר כל עוד תהליך החקיקה נמשך, במקביל להפגנות ברחובות זה השבוע התשיעי ברציפות, שבניגוד לתחזיות, לא הולכות ומתמעטות אלא היפוכו של דבר, לכל מי שעיניו בראשו ברור שכדי שהמדינה תצא עם כמה שפחות פצעים מהסיפור הזה, הרפורמה חייבת להיות בהסכמות. לפחות חלקית. נשיא המדינה וכן גופים חוץ ממסדיים אחרים, עושים את הניסיונות שלהם. הרושם הוא שיו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, דוגל בשיטה שככל שהיה יותר רע (במדינה, בהרגשת התושבים), כך יהיה יותר טוב, כלומר, כך (הוא מאמין) יגברו סיכוייו לנצח בבחירות הבאות (סקרים מהשבוע האחרון מצביעים על ירידה לליכוד ועלייה למפלגתו ולזו של גנץ, אבל לא ב'נוק אאווט', ולכן הוא מתעקש, מכפיש, מתסיס. לעומתו, בני גנץ, שכבר הושיט יד להידברות, מוגבל פוליטית ביכולת הגמישות שלו, שככל שיעמיק בה עשוי/עלול להיתפס כחלש אופי מול נתניהו. כך או אחרת, בערוץ 12 דווח ביום שני כי נתן אשל (זוכרים?), מקורבו ואיש סודו של נתניהו, הפציר בעיתונאים בקבוצת וואטסאפ פנימית לפנות בשאלה ללפיד ולגנץ, האם במידה ותהיה פשרה בעניין הרפורמה, הם ייכנסו לממשלה. (לטעמי, אחלה רעיון). מהליכוד נמסר, תוך דקות, בתגובה: "דבריו של נתן אשל אינם מייצגים את ראש הממשלה נתניהו ואינם על דעתו. ראש הממשלה נתניהו מחויב לממשלת ימין על מלא בדיוק בהרכבה הנוכחי". ביבי, אני מוכן לעשות לך התרת נדרים על כך.

(תצוה – זכור תשפ"ג)