כשר או מי המכשיר, זו השאלה

כשר או מי המכשיר, זו השאלה
כשר או לא כשר, זו השאלה? לא בדיוק, אלא גם אם כשר- באיזו כשרות מדובר, לרבים זה חשוב לא פחות מאשר השאלה האם המוצר קיבל את הסטאמפלה: כשר. ליותר מ-90 אחוז ממוצרי המזון בישראל יש כמה כשרויות (מה שמייקר כמובן את המוצרים), כך דיווח משה דגן, מנכ"ל הרבנות הראשית בוועדת הכלכלה של הכנסת, שקיימה בשבוע שעבר דיון בנושא הכשרויות בישראל. הרבה מלים טובות על הכשרות בישראל לא היו שם, אבל תמימות דעים בדבר הצורך בשינויים מפליגים, הייתה גם הייתה. גם דגן הסכים שהבלגן חוגג (גם אם לא השתמש בדיוק במונח הזה), ויש לקבוע שתי רמות כשרות ארצית אחידות – רגילה ומהדרין. נכון להיום, וגם על זה הוא מסכים, אין אחידות. בכל יישוב הרבנות המקומית קובעת את כללי ההשגחה ואת מחיר התעודה. מתי ישימו לזה סוף? ועדה שהקים הרב הראשי דוד לאו אמורה להגיש בתוך מספר חודשים את מסקנותיה. הציניקנים יאמרו מסקנות לחוד ויישום לחוד. בטח כששלוחי הבד"צים למיניהם יעמדו על רגליהם האחוריות. ומדובר בכסף גדול, כידוע. (המשגיחים בהרבה מקרים הם אותם המשגיחים של הרבנות…). בתקשורת העוינת, מרבים להאשים את עלות הכשרות כגורם ליוקר המחיה. נציגת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, נטע משה, סיפרה לחברי הוועדה כי לא הצליחה לאסוף נתונים מפורטים על אגרות הכשרות, ולכן גם לא הצליחה להעריך מה השפעת מחיר הכשרויות על יוקר המחייה. בגדול – כ-15,000 בתי עסק משלמים אגרות כשרות בהיקף כ-30 מיליון שקל בשנה. בהתאחדות מלונות ישראל, למשל, טוענים כי הוצאות הכשרות מהוות 4% מהמחזור. נכון, לא מכריחים אף אחד לקבל כשרות וסביר שמי שמבקש השגחה מבין כי זה ישתלם לו כלכלית. כלומר, אמנם בתי המלון רושמים את הצ'יק, אבל ב'שורה התחתונה', אנחנו, המתארחים במלון, משלמים את זה. גובה האגרה? זה כבר סיפור אחר. עמיחי פילבר, מנהל מחלקת הכשרות במשרד לשירותי דת אמר בדיון כי הפרטת הכשרות, כפי שיש שהציעו, תכפיל ואף תשלש את עלות הכשרות לבתי העסק. לא כולם מסכימים אתו, התחרות בשוק עשויה גם להוזיל, כפי שקרה בתחומים אחרים.
בתום הדיון, אותו יזמה ח"כ רחל עזריה (כולנו), אמר יו"ר הוועדה, איתן כבל, "אף אחד לא מבקש לשבור את הרבנות הראשית – מי שמרסק אותה הם הגורמים בתוכה והמתחרים שקמו לה". מה שבטוח, ריבוי הכשרויות מוכיח כי רבים לא סומכים על ההשגחה של הרבנות הראשית בנושא הכשרות. ואני בטוח, כי בתוך אלה, נמצאים גם בכירים מאוד ברבנות הראשית עצמה.
אז מה, הוציאו קיטור, ו'מפטירין כדאשתקד'? לא בטוח. אוטוטו בג"ץ יאמר את דברו, ואולי רק המלצות רציניות של הוועדה שהזכרנו והתחייבות של הרבנות הראשית ליישמן כאן ועכשיו, יצליחו לרצותו.
**
28,112 זה הרבה או קצת?
28,112 התפקדו ל'בית היהודי' במפקד הנוכחי. מי מהם שירצה, יוכל להציג מועמדותו לכל תפקיד שייבחר, ואם לא ייבחר לפחות יוכל להתגאות בתואר 'מועמד ל…". 28,112 מתפקדים (עם חלוקה כמעט שווה בין חדשים לוותיקים) – סיבה למסיבה או סיבה לדאגה (מצד ראשי המפלגה)? כרגיל, השאלה היא איך מסתכלים על זה. מצד אחד, לקראת הפריימריז בזמנו בין זבולון אורלב הזכור לטוב לבין מי שנתפס אז ככוכב זוהר נפתלי בנט, התפקדו כ-43 אלף, ולקראת בחירות 2007, כשנראה היה כי 'הבית היהודי' הוא 'משהו חדש מתחיל', התפקדו כ-77,000 איש. מספר עצום למפלגת נישה. אז אם מסתכלים רק על המספרים, 28 אלף וקצת, זה לא סיבה לקידוש עם קיגל וטשולנט. אבל אם רוצים גם לנתח קצת את 'סביבת ההתפקדות', הפעם, ההתפקדות הייתה במשך 3 חודשים, בלי שריח בחירות לכנסת (מה שבד"כ ממריץ את הפעילים) באוויר, בלי שיש למפלגה כסף לחפור לאנשים להתפקד, ואתם יודעים מה? מנהיג המפלגה, בנט, כבר לא נהנה מהילה של פנומן, כמעט כוכב עליון, שהייתה לו בעבר. הבחור עשה הרבה טוב, אבל לפחות בהיבט הפנים מפלגתי, הוא רכש לו גם לא מעט מתנגדים, שככל הנראה לא מעטים מהם לא התפקדו הפעם, בגלל הסתייגותם מהקודקוד. ביטוי לאי הנחת שחלקם מרגישים ניתן היה לראות בכמה טקסים של 'הרמת כוסית' שתוכננו ערב ראש השנה ובוטלו ברגע האחרון, מחוסר המעוניינים להתגפף ולזכות בצילום סלפי עם הבוס. מעניין לציין שמבין המתפקדים, רק 18 אחוז הם מתפקדים ותיקים. ("מה יוצא לי מזה"?, תהה בפני אחד מאלה שהפעם העדיף לחסוך כמה שקלים ובחר לא להתפקד). אבל לא אלמן ישראל, ובחמש הערים שהביאו את מספר המתפקדים הגדול ביותר הפעם, חלק ניכר מזוהים כנאמניו של בנט. מוקדם להספיד. מוקדם להספיד גם, ובעיקר נוכח זה שמה שהסתיים עכשיו זה השלב הראשון של המפקד בלבד, (ורק מי שהתפקד בו יוכל להציג מועמדות למרכז/מועצת הסניף ולכנסת), אולם המפקד ממשיך, ומן הסתם יצבור תאוצה ככל שנשמע על בחירות מתקרבות. ביבי – נוני מוזס, ביבי והסיגרים, לך תדע. ב'שורה התחתונה', מוקדם לענ"ד להסיק מסקנות, ומה שנותר ל'בית היהודי' זה להתבשם מהסקרים העדכניים הנותנים למפלגה 13 מנדטים, אך כדאי גם לא לשכוח שבפעם הקודמת הסקרים נתנו אף יותר, אך בקופה ספרו רק 8 מנדטים. להערכת פרשנים פוליטיים, בעקבות חקירת ביבי והממצאים שככל הנראה עולים ממנה, סיכוי סביר שהבחירות לכנסת יוקדמו לסוף 2017. בטוח יהיה מעניין. עם ביבי, ובטח בהעדרו.
****
כבר מותר לדבר על זה
למרות גילי המופלג, אני עדיין זוכר איך בביה"ס היסודי (ממ"ד, כמובן), התאפקנו שלא לפרוץ בצחוק גלוי כאשר הגענו לעסוק בסיפורה של רחב והמרגלים, והמורה האדימה מסומק כשנדרשה לתאר את המקצוע שיחסו חלק מהפרשנים לרחב. אז זהו, היום, כבר מדברים על זה. גם על הטרדות מיניות, כן, אפילו בתוך המגזר. וואלה, אפילו בקרב רבנים. מכון פוע"ה, בראשות הרב מנחם בורנשטיין, עושה זה עשרות שנים גדולות ונפלאות בתחום פוריות עפ"י ההלכה. משפחות רבות זוקפות את הולדת ילדיהם לטיפול ההלכתי, הרפואי והמסור שקיבלו שם. מכון פוע"ה קיים ביום רביעי שעבר את הכנס ה-17 שלו, במהלכו נערך גם מושב בנושא חובת הדיווח על הטרדות מיניות. יהודה שלזינגר, כתב 'ישראל היום' הביא פרומו לדברים, פרטים על מסמך הלכתי שגיבש המכון בנושא, ה'שורה התחתונה' שלו: חובה להתלונן על הטרדות מיניות. כיצד זה עברנו מ'שקט, לא מדברים על זה", לחובת דיווח (הלכתית) למשטרה? ההסבר שנותן המסמך האמור: הזמנים השתנו, איסור ה'מוייסר' (הלשנה של יהודים לשלטונות) כבר אינו קיים שכן אנו חיים במשטר מתוקן עם מערכת חוק מוסדרת ומסודרת, וכן מצאנו שם קביעה מעניינת של הרב דב ליאור, ש"למרות שאת חוקי המשפט הפלילי במדינה חוקקו אנשים שאינם שומרי תורה, מן הסתם המפלגות הדתיות הסכימו לכך, ולכן זה בסדר". בעיניים שלי: השינוי בגישה אכן מבורך, אך ההנמקה לא כל כך משכנעת, שכן אמונתם הדתית של המפכ"ל והחוקרים לענ"ד ממש אינם רלוונטיים לנושא. ועוד בעיניים שלי, ההסבר שנתן הרב מנחם בורנשטיין מעניין לא פחות. הרב בורנשטיין מסביר כי המשטרה השתנתה. "כיום יש מפכ"ל דתי, מונה רב דתי למשטרה (מתי היה שם רב לא דתי? מ.ז.), הביאו חוקרות וחוקרים דתיים, יש היום שפה משותפת יותר עם המשטרה…עד היום עבדו בעיקר עם פקידות הסעד ובחרו שלא להכניס את המשטרה לתמונה. המצב השתנה, ובהתאם לזה יש קריאה להתלונן ללא חשש מאיסורים הלכתיים". לא פחות מחידוש. ומה עם כאלה שעדיין חוששות ללכת למשטרה? שיפנו ל'פורום תקנה'? לכך אין התייחסות במסמך, ואולי לא במקרה.
***
אין חדש תחת השמש
החקירה של נתניהו, עוד סיפור, אחד מיני רבים, של חשד לשחיתות מצד מנהיג ציבור. דומה שהאוזן כבר הורגלה אולמרט, קצב, הירשזון, מצגר, החקירות סביב נתניהו – והרשימה חסרה. "לאן הגענו", תוהים רבים נוכח אווירת השחיתות הפושה פה.
אז כדי שניכנס לפרופורציה (בלי להצדיק ח"ו את המצב או להסכים אתו), בואו נקפוץ לספר מיכה פרק ג' (והוא, כידוע, אינו הנביא היחיד המתבטא ברוח זו), "שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו. בונה ציון בדמים וירושלים בעוולה. ראשיה בשוחד ישפוטו וכוהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה. לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער" (מיכה, ג, ט-יב'). הנה כי כן, אין חדש תחת השמש.
נקווה שהמשך הפסוקים, יתגשם במהרה בימינו: "והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו עמים. והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית א-להי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצומים עד רחוק וככתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה. וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה' דיבר".

(וארא תשעז)