אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')פרשת תצווה מהווה המשך ישיר לפרשת תרומה, ואף היא נמנית על חטיבת הפרשיות החותמות את ספר שמות ואשר תכליתן הקמת המשכן. כחלק מהתוכנית והמפרט הטכני האלוקי כיצד ואיך יראה המשכן. אנו מוצאים ציווי את החובה המקראית, ואולי גם האנושית, הראשונה המחייבת קוד לבוש כחלק מהשירות. וזאת כאשר מצווה משה להכין בגדי כהונה. וכך אנו קוראים: "ועשית בגדי קודש…לכבוד ולתפארת". בגדים אלו אין הם רשות, אלא חובה ולא סתם חובה אלא שהפרת החובה לשרת עם מדי כהונה גוררת עונש כבד של מיתה, כפי שאנו קוראים: "והיו על…בבואם אל אוהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקודש ולא ישאו עוון ומתו".
פרק שלם מקדישה התורה לעיסוק בשאלת בגדי הכוהנים. כיצד הם יראו, איך הם יעשו, מאלו חומרים, ואיך ילבשו אותם. על אף החשיבות הגדולה של מדי כהונה, במיוחד לנוכח העובדה שהפרת חובה זו יכולה להוביל לעונש מיתה. דומה כי הפסוק הראשון הפותח את היחידה שעוסקת בבגדי כהונה היא משמעותית, ובה נבקש להתמקד.
הציווי איתו הפרק של בגדי הכהונה פותח ועוסק בבחירת אהרן ובניו לשאת בתפקיד הציבורי המשרתים בקודש ואשר מכונים 'כהנים'. "ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו איתו מתוך בני ישראל לכהנו לי". מסביר האבן עזרא, מפרשני המקרא: "ואתה הקרב אליך – כי זה אהרון הוא הנבחר". אבל לא סתם נבחר אהרן לכהן רגיל אלא הוא הופך להיות ראש הכהנים, הוא נושא במשרת הכהונה הבכירה ביותר ובתואר 'כהן גדול', כך למשל משמיענו ר' אברהם בנו של הרמב"ם: "אהרן למדרגה המיוחדת והיא מדרגת כהן גדול ובניו למדרגת (כהני) הדיוט". בכך למעשה מקבלים, אהרון ובניו, מעמד של קדושה וכהונה, בלשון המקרא "לקדשו ולכהנו לי"
אחת השאלות שהטרידה את חז"ל היתה מה הסיבה שדוקא אהרון ובניו נבחרו לתפקיד החשוב והרגיש של 'כהנים'. אחד ההסברים שחז"ל נותנים לקוח ממדרש על ספר תהילים: במזמור קא, הפותח בהכרזה "לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה" אומר דוד את הפסוק הבא: "אשכילה בדרך תמים, מתי תבוא אלי, אתהלך בתוך לבבי בקרב ביתי".
הראויים להיבחר לתפקידים ציבוריים
המדרש מתואר הליך בחירתו של אהרן הכהן, ומדוע אהרון זוכה למינוי הרם של 'כהן גדול, וכך הוא המדרש:
"אמר הקדוש ברוך הוא למשה מנה לי כהן גדול, אמר לפניו מאי זה שבט אקח". ציווי האל למשה בדבר מינוי כהן גדול, פותח בידאלוג ארוך שמנהל משה עם האלוקים כדי לאתר את האדם שראוי להתמנות לתפקיד החשוב של כהן גדול. בדיאלוג עולות חלופות שונות עד שמתכנסים להתאמה אידיאלית. וכך ממשיך המדרש ומתאר:
"משבט ראובן, אמר לו לאו, "לא אשית לנגדי עיני דבר בליעל", שעשה דבר בליעל, שנאמר "וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו". במילים פשוטות, משה מציע את תפקיד הכהונה לשבת ראובן, שבט ראובן בנו הבכור של יעקב, לבכור יש מעמד משפטי מיוחד, אז החלופה הראשונה שמציע משה זה למנות לתפקיד את שבט ראובן. בתגובה האל מסרב להצעה זו וזו מהטעם שראובן סוחב דופי בצד היצרי. וזאת לנוכח העובדה שהוא שכב עם בלהה, פילגש אביו. ולכן משיב האל, וכך משיב האל, באותו מזמור תהילים קא, "לא אשית לנגד עיני דבר בליעל". אדם שמגיע לפחיתות מוסרית של לשכב עם פילגש אביו הוא מבחינת האל 'בליעל' כלומר ללא יכולת עליה. אדם כזה שזה הוא קורות החיים שלו לא יוכל לקדש את עצמו ואת הכלל.
ממשיך המדרש ומתאר את הדיאלוג וכך מובא: "אמר לו אמנה לך משבט שמעון, אמר לו לאו, "עשה סטים שנאתי". שנאתיו על מעשה שעשה בשטים זמרי בן סלוא לכך "לא ידבק בי". משנפלה האפשרות ששבט ראובן הבכור יקבל את תפקיד הכהונה, פונה משה ומציע את הבן השני שמגיע אחרי ראובן, הלא הוא שמעון. אולם גם כאן תשובתו של האל היא דחיית ההצעה ששבט שמעון ישא בתפקיד. וזאת משום העתיד, שכן שמעון צפוי לחטוא בחטא בנות מואב. כאשר ביקש להתיר את הזנות ועשה כן במרחב הציבורי. שבט כזה שיכול ויצאו ממנו אנשים כאלו מבקש האל, וכך מופיע במזמור תהילים קא, "לא ידבקו בי" אי אפשר לדבוק בקדושה במצב זה, ולכן גם שמעון כמו ראובן נפסל מלשמש בכהונה.
במצב זה ממשיך משה את הברור, וכך מתאר המדרש: "אמר לו אמנה לך משבט דן, אמר לו לאו, "לבב עקש יסור ממני", [שנאמר] "ויקימו להם בני דן את הפסל", שהיו עובדי עבודה זרה, ולא היה לבם שלם לבוראם, אלא עקש שהמרו להקב"ה ועבדו לעבודה זרה [ועברה עם ישראל בים שנאמר "ועבר בים צרה", זה פסל מיכה,..". משה מציע את שבט דן, משה מציע זאת משום שעל שבט דן אומר יעקב בברכותיו לדן "דן ידין עמו והיה כאחד שבטי ישראל…לישועתך קיויתי ה'".. אולם גם את ההצעה שדן ישמש בתפקיד הכהונה נדחה על הסף, וזאת משום נטייתם אחר 'עבודה זרה', עבודה זרה משמעה חוסר נאמנות לערכי היסוד, ולציווי היסודי בעשרת הדיברות: 'לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני'. אדם שאינו מסוגל להישאר נאמן לציווי הבסיסי לא יוכל לשרת בתפקיד כה חשוב.
לנוכח פסילת שבט דן, מציע משה את שבט יוסף, בכל זאת בנה הבכור של רחל, האשה האהובה של יעקב, אמר לו אמנה לך משבט יוסף, אמר לו לאו, "מלשני בסתר רעהו", שאמר לשון הרע על אחיו, שנאמר "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם". 'בן פורת יוסף' הכריז עליו יעקב אבינו בברכתו, ועוד מוסיף יעקב ואומר: "תהיינה לראש יוסף ולקודקד נזיר אחיו". אך גם את שבט יוסף דוחה האל, וזאת משום התכונה שהתגלתה אצל יוסף כאשר הוא הלך והוציא את דיבת האחים. אומר האל בספר תהילים, במזמור קא, "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית' אלו שמלשינים בסתר, אולקים מבקש להשמידם". אדם כזה שהמלשינות טבועה בו אינו יכול לשאת בתפקיד הכהונה, תפקיד שמחייב מפגש עם אנשים, שבאים מתוודים, חושפים את חטאיהם, מגלים את צרעתם, אדם שעוסק בעניינים רגישים אלו אינו יכול להיות בעל תכונת מלשינות.
ממשיך משה ומנסה עוד, וכך מתאר המדרש: אמר לו אמנה לך משבט יהודה, אמר לו לאו, "גבה עינים ורחב לבב", שנאמר ויראה יהודה ויחשבה לזונה". שבט יהודה עליו מכריז יעקב בברכתו "יהודה אתה יודוך אחיך…ישתחוו לך בני אביך" ובהמשך מכריז יעקב אבינו "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו". מי יותר מתאים מיהודה, תוהה משה. וגם אותו פוסל האל מלשמש בתפקיד כהנה, וכל כך לך, משום מידת הגאוה וההתנשאות שיש בו, שכן ובלי להכיר את אותה אשה, שלימים התברר שזו תמר כלתו, הוא החשיבה 'לזונה', סוג של התנשאות לא ברורה כיצד יכול אתה להטיל דופי באדם מבלי שתכיר אותו, תחושת האדנות וההתנשאות אינה יכולה להיות התכונה הבולטת למי שהולך להיות משרתם הרוחני של עם ישראל. "ולכן מכריז האל בספר תהילים: "גבה עיניים ורחב לבב אותו לא אוכל".
ממשיך משה ושואל את האלוקים. אמר לו אמנה לך משבט לוי, אמר לו הן, שנאמר "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי", וכן אתה כמו שבטיך, שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. שבט לוי, בכל זאת, הבן השלישי בהיררכיה המשפחתית של יעקב, משנפסלו אחרים, מעלה משה את האפשרות שהם יקבלו את תפקיד הכהונה. כאן נפל הפור, וכאן משיבו אלוקים כן, שבט לוי הוא שבט שממנו תצא הכהונה. בניסיון להבין מדוע נשוב אל ספר תהילים אל הפסוק, עליו מאפיין המדרש את שבט לוי, וכך כתוב: עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הולך בדרך תמים הוא ישרתני. לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה, דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". המבקש לשאת בתפקיד כהונה אומר האל צריך להיות בעל תחושת נאמנות, שלמות – תמימות, כאלו שאינם עסוקים במעשה מרמה, ולא דוברי שקרים.
מנהיגות עם נאמנות
מדרש זה המתאר את בחירתו של שבט לוי ואהרון לכהן, מבקש לספק לנו הצצה לדמותם של מנהיגי ציבור, מהי התכונות שיש לאתר בהם, ואלו תכונות פוסלות אדם ממנהיגות ציבורית. מדרש זה מבקש להמחיש יותר מכל שלא כל הרוצה שמש בתפקידי שררה יכול באמת לעשות כן, הראויים הם אלו שמקפלים בתוכם תכונות נאצלות, שהגדולה והחשובה מכולם היא הנאמנות 'נאמני ארץ' כאלו שטובת הציבור לנגד עינם, כאלו שאינם מתנשאים על הציבור, כאלו שאינם מעדיפים את האינטרסים האישיים שלהם על פני האיטנרסים הציבוריים, כאלו שלא ימכרו את הערכים שלהם למען טובתם האישית, כאלו שלא ילשינו יחרחרו ריב, מדון ויפלגו את העם.
(תצוה תשפ"ג)
