אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
מנהיג אמיתי ואחראי יהיה חייב להאזין לקולות השונים, להכיר בהשפעתם החיובית או השלילית, ולדעת כיצד להוביל, לנתב ולנווט
הנה מגיע רגע השיא של מעמד הר סיני – "וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ".
מיד אחרי הרגע המכונן הזה עושה משה את דרכו חזרה אל העם הניצב בתחתית ההר, מלווה בתלמידו, ומי שיהיה לימים יורשו וממשיך דרכו – יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: "וְשָׁב [משה] אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל".
ברגעי השיא הללו של "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ", משתפת אותנו התורה בדיאלוג מרתק המתנהל בין משה ליהושע.
יהושע שומע קולות העולים מן המחנה: "וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה". הוא מפרש את הקולות הללו כקולות מלחמה ומיד פונה למשה ואומר לו: "וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה".
משה רבנו שומע את האבחנה של יהושע ועונה לו במשפט אחד, שהוא בית ספר למנהיגות לדורות עולם. כך אומר לו משה: "אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ". בזה מסתיימים הדיאלוג והפרק הראשון בסדרת המנהיגות אותה מעביר משה ליהושע, זה שעתיד להנהיג את העם בעתיד.
במילים שלנו אומר משה ליהושע- מנהיג צריך להיות קשוב היטב לקולות העולים מהשטח, אחרת יהיה מנותק ולא רלוונטי.
ישנם שלושה סוגי קולות שיכולים לעלות מהמחנה: יש 'קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה'– זהו קולו של העם שבא ממקום של עוצמה ומבטא ביטחון עצמי, מורל גבוה, גבורה ואמונה בצדקת הדרך.
לעומת הקול הזה יש קול בדיוק הפוך- 'קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה'. זהו קול הבוקע ממקום של חולשה, ייאוש, רפיון, עייפות ודכדוך.
שני הקולות הללו, של הגבורה ושל החולשה, הם קולות מאתגרים שמבטאים מצבים משתנים בחיי העם. אלו קולות טבעיים ולגיטימיים, שצריך לדעת להתמודד איתם ולנהל אותם נכון.
אולם, יש קול שלישי, שהוא המסוכן ביותר, ומנהיג צריך לדעת לזהות אותו אם ברצונו להנהיג את העם- זהו 'קוֹל עַנּוֹת'.
במילים שלנו- זהו קול של קיטורים והתבכיינות ללא שום הצדקה וסיבה. כך לשונו של רש"י על ההבדל בין הקולות:
אין קול ענות גבורה – אין קול הזה נראה קול עניית גיבורים הצועקים ניצחון, ולא קול חלשים שצועקים וויי..[אלא זהו] קול ענות – [שהוא] קול חירופין וגידופין".
זה הקול הכי מסוכן לקיומם של חברה ושל עם חפצי חיים ועתיד. בחיי כל חברה ועם יש תקופות של 'קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה' ויש תקופות של 'קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה'. עם קולות כאלו אפשר וניתן להתמודד. כך דרכו של עולם, אולם הקול המסוכן מכולם הוא 'קול ענות'. זהו קול שמוצאו ומהותו היא כפיות טובה, עין רעה, חיפוש השלילי, התבכיינות, וחיפוש המפריד והמשסע. זהו קול שכל מגמתו היא להרעיל את האווירה, להפיל חולשה ומורך רוח, לוותר על החזון 'ולשרוף את המועדון'. יבבות לשם יבבות.
העם היהודי פוסע את פסיעותיו הראשונות כעם למרגלות הר סיני, ומתחיל את מצעד החיים שלו שיימשך אלפי שנים בכל קצוות תבל.
ברגע הזה, מעביר מנהיגם של ישראל משה רבנו שיעור ליהושע, לדורו ולדורות עולם, ראשון במנהיגות- שיעור בהאזנה לסוגי ולגווני הקולות שיבקעו במשך אלפי השנים מהמחנה, קולות שכל מנהיג אמיתי ואחראי יהיה חייב להאזין ולהיות קשוב להם, לזהות אותם, להכיר בהשפעתם החיובית או השלילית, ולדעת כיצד להוביל, להציב חזון, לנתב ולנווט כל קול כדי להעצים, לאחד, לרומם ולחזק את רוח העם.
(כי תשא תשפ"ג)
