מנהיגות בשעת משבר ועגל זהב

חז"ל ביארו שמי שהוביל את 'מעשה העגל' היו ה'ערב רב' שהצטרפו לעם ישראל ביציאת מצרים

זמן של משבר לאומי, הוא זמנה של מנהיגות. של דמות שתיקח אחריות ותוביל לפתרון אמיתי ואחראי של המשבר, ולא תיתן למצב לצאת משליטה. אולם, בעת משבר יש תמיד כאלה שמבקשים לנצל את המצב כדי להשליט את האג'נדה שלהם על הציבור, שלא בטובתו.

בקרב חז"ל והמפרשים נחלקו הדעות האם 'מעשה העגל' היה אקט פולחני של עבודה זרה (בשיתוף, גמ' סנהדרין סג א, עבודה זרה נג ב, רש"י בפרשתנו), או משבר הנהגה עקב התעכבותו של משה רבנו, שהיו בעם שפירשו את העיכוב כסימנים מעידים לכך שמת: "וחס ושלום לא נתכוונו לע"ז והקרא מוכיח כי אמרו: 'כי זה משה האיש' אלמא דבמקום שמשה רצו להעמידו" (בעלי התוספות שמות לב א).

משה רבנו, היה מנהיג משכמו ומעלה, שהנהיג את עם ישראל ביציאת מצרים והעם היה תלוי בו. מאחר שסברו שמת, חשו חסרי אונים, וביקשו הנהגה חילופית: "אמרו, משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד נה, שהיו המסעים עפ"י ד' ביד משה (במדבר ט כג), הנה אבד ממנו, נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו עפ"י ד' בידו"  (רמב"ן שמות לב א).

הסבר זה מעלה שאלה קשה: מה היה המקום להכריז על העגל: "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (שמות לב ד). "תימה וכי שוטים היו שלא היו יודעים שעגל זה בן יומו לא העלם ממצרים?" (פי' הריב"א על התורה כאן). ומה היה ההגיון בעשיית 'עגל' כתחליף להנהגה?!

"'ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך' – גם זה הכתוב יורה אותנו, כי אין טיפש בעולם שיחשוב כי הזהב הזה אשר היה באזניהם הוא אשר הוציאם ממצרים, אבל אמרו כי כח הצורה הזאת העלם משם. והנה לא תמצא שיאמר בעגל בשום מקום אשר הוציאנו ממצרים, כי הם מודים במי שאמר 'אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים' (לעיל כ ב), כי שמו הגדול הוא המוציא אותם משם" (רמב"ן שם לד ד).

וכן יש לשאול אפי' לדעתם של אלה שסברו שמשה לא חזר כי איננו עוד, מדוע לא בחרו באהרון כמחליפו?

חז"ל ביארו שמי שהוביל את 'מעשה העגל' היו ה'ערב רב' שהצטרפו לעם ישראל ביציאת מצרים. הם באו עם האג'נדה המצרית האלילית שלהם, וכל העת ניסו למשוך לכיוונה, כדי להשפיע על ההתנהלות של עם ישראל: "'עגל מסכה' – כיון שהשליכו לכור, באו מכשפי 'ערב רב' שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים. 'אלה אלהיך' – ולא נאמר: אלה א-להינו, מכאן ש'ערב רב' שעלו ממצרים, הם שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו" (רש"י שמות לב א-ד). אולם, כל זמן שמשה רבנו הנהיג את עם ישראל ה"ערב רב' לא יכלו להשפיע. בעת משבר המנהיגות שנגרם בעקבות היעדרותו של משה רבנו, רצו ה'ערב רב' לנצל את ההזדמנות שנוצרה. הם ביקשו לנצלו כדי להוכיח שהאג'נדה האלילית שלהם היא הצודקת, ולהשליט אותה. "ואמרו לאהרן: המצריים היו נושאין את אלהיהם ומשוררין ומזמרין לפניו ורואין אותו לפניהם 'קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו' כשקוץ המצריים ונראה אותו לפנינו" (פרקי דרבי אליעזר מה). הם דרשו להאיץ את עשיית העגל כל זמן שמשה רבנו נעדר. להציע לעם ישראל 'תחליף' להנהגה, שיהיה בשליטתם ויגרום לעם להיות תלויים בכשפיהם. 'תחליף' שיראה כפתרון לבעיה. כך תתאפשר להם שליטה בהנהגה, שהם כסות לאג'נדה שלהם. ולכן לא היה סיכוי שיאפשרו לעם לקבל את אהרון כמנהיג שמחליף את משה רבנו, וימשיך בדרכו. שיבתו של משה רבנו מהר סיני יום לאחר מכן שיבשה את  תוכניתם.

לזכרה של אימי מרת נחמה שנוולד במלאת שש שנים לפטירתה.

(כי תשא תשפ"ג)