ידידיה שלמןלתוך המנעד הרחב שבחרדיות הישראלית נכנסו, חוששים ומוקסמים מהאור כאחד, ציבור בעלי התשובה, או כפי שחלקם מכנים אותו, "בעלי הבחירה", על שום הבחירה הלא מובנת מאליה לעבור מהציבור החילוני עמוק אל החברה החרדית. במחקרה, גילתה האנתרופולוגית ד"ר עינת בר דרור, כי לעיתים משתקף לבעלי התשובה גודל השינוי שהם ביצעו, והם מתחילים להרהר בו, ושלא כל השחור – נוצץ.
החברה החרדית היא חברה מגוונת, אולי הכי מגוונת במדינת ישראל. חסידים, ליטאים, אשכנזים וספרדים. היטיבה לתאר את המורכבות של החברה הזו הסדרה המצוינת "שבאבניקים", שיצר אלירן מלכה, ובה ניתן לקבל הצצה רגעית למורכבות החיים כפי שהיא משתקפת בעיניהם של בחורי ישיבה צעירים, שנאבקים בין הדחף לאינטגרציה עם החברה הישראלית לבין המילה האלמותית של טוביה החולב בהצגה "כנר על הגג" מאת שלום עליכם – "מסורת". השפעותיו של רכיב אטומי זה בתוך כור ההיתוך הישראלי באות לידי ביטוי בחליפות מודרניות ובדייטים במלונות הירושלמים מחד, וברצון התמידי להתקרב לאביהם שבשמיים ולהוריהם שבארץ מאידך, דרך לימוד בישיבה וכבוד להורים ולחינוך.
לתוך הקשת הצבעונית שבחרדיות הישראלית נכנסו הגוון המיוחד של ציבור בעלי התשובה, או כפי שחלקם מכנים אותו, "בעלי הבחירה", על שום הבחירה הלא מובנת מאליה לעבור מהציבור החילוני עמוק אל תוך החברה החרדית.
"החוויה הזו של לעבור מהתרבות החילונית אל התרבות החרדית היא חוויה מרתקת בעיניי. תמיד אנחנו שומעים על תהליך של חזרה בתשובה כשלעצמו, אבל אנחנו לא תמיד יודעים מה קורה בבתים שאותם חוזרים בתשובה מקימים, ומה קורה בחברה שאליה הם נכנסים. במחקרי חיפשתי להבין האם החילוניות נעלמה לגמרי מחייו של החרדי החדש, או שיש פה משהו מעבר שדורש חקירה מעמיקה", אומרת ד"ר עינת בר דרור, אנתרופולוגית בעלת תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית וכיום יועצת עצמאית ומרצה במכון לב.
"כשהתחלתי את הדוקטורט לפני שלוש שנים, רציתי לעשות את העבודה בכפר נוער לנוער חרדי נושר, שהיה ליד הבית שלנו", נזכרת ד"ר בר דרור, המתגוררת עם בן זוגה וחמשת ילדיהם ביישוב הקהילתי בני דקלים שבחבל לכיש. "בשלב מסוים החבר'ה בכפר לא היו נראים לי שם חרדים כל כך, והבנתי שאחוז גבוה מאוד מאותם ילדים הם למעשה דור שני לבעלי תשובה, באחוזים לא פרופורציונליים לחלקם בתוך האוכלוסייה החרדית. הבנתי שיש פה משהו יותר מעניין והחלטתי לשנות את נושא המחקר. התחלתי להתעסק בשאלות הזהות של בעלי התשובה בחברה החרדית ושל ילדיהם".
ד"ר בר דרור מסבירה את מה שעמד במרכז מחקרה, "מחשבות שניות: עבודת הקונברסיה של חוזרים בתשובה חרדים בישראל", וטוענת: "הרי מה אנחנו יודעים על חזרה בתשובה? בן אדם היה חילוני, 'גילה את האור' וביצע שינויים דרסטיים בחיים שלו ושל משפחתו. אבל גיליתי שהעניין הזה נוטה להסתבך לאורך השנים. בנקודה הספציפית של השינוי הזה לעבר הדת, הבן אדם לא מבין איך ואיפה השינוי הזה יפגוש אותו לאורך השנים".
בר דרור החליטה לבצע מחקר איכותני, שבמסגרתו היא קיימה 55 ראיונות עם ילדים של בעלי תשובה, עם בעלי תשובה עצמם, וגם עם אנשי מקצוע המתמחים בנושא של נוער נושר שהוא דור שני לחוזרים בתשובה. בנוסף, היא השתתפה בכל מיני אירועים של בעלי תשובה וקראה עלונים המיועדים לציבור שלהם, וחקרה חומרים שהיו מצויים באינטרנט. "ביצעתי עבודה מקיפה כדי לנסות לאתר את אותם מעגלים שבהם פתאום משתקף לבעלי התשובה גודל השינוי שהם עשו והם מתחילים להרהר בו", היא מספרת. "גם גיליתי שאפשרי בהחלט ששינוי זה יוביל אותם לעוד שינויים במעלה הדרך. השינוי זה לא דבר שנגמר בנקודה של החזרה בתשובה, אלא ממשיך במרוצת השנים".
האם ניתן להצביע על מכלול המורכבויות של החוזר בתשובה כשהוא נפגש עם הקהילה החרדית על גווניה? נניח בענייני חינוך ילדים, שידוכים, תעסוקה?
"אני זיהיתי מספר צמתים כאלו בחייו של החוזר בתשובה. המפגש הראשון הוא עם הקהילה החרדית. בעלי תשובה רוצים לגור בקהילות חרדיות. צריך להדגיש שתהליך התשובה עובר לרוב בסמינרים חרדיים של חוזרים בתשובה, ופתאום הם פוגשים חרדים בחיי היום-יום, בשגרה, באופן תדיר ובלתי אמצעי. פתאום הם שמים לב לדברים אחרים מאלו שהם פגשו בהתחלה – שהחברה החרדית מאוד מופנמת, מאוד קונפורמיסטית ואחידה, הרבה קודים חברתיים ששונים מהמוכר להם. יש כאלו שאומרים לעצמם ׳לא בשביל זה חזרתי בתשובה׳, וזה מוביל למאבקים ולהתלבטויות שהם לא חשבו בכלל שיתמודדו איתם.
"יש כאלו שאומרים לעצמם 'לא בשביל זה חזרתי בתשובה', וזה מוביל להתלבטויות ולמאבקים שהם לא חשבו בכלל שיתמודדו איתם"
"צומת נוסף הוא יחסי המגדר בחברה החרדית. הרי אדם חילוני מגיע מתפיסות מגדר מאוד שונות, ובחברה החרדית יש כללים מגדריים מאוד ברורים. נשים אמורות להיות ׳עזר׳ לבעלים שלהם, הן צריכות לגדל ילדים, להימנע מפעילויות פנאי מסוימות שאינן נחשבות ל'מקובלות', ומנגד, הבעל צריך להקדיש את כל כולו ללימוד תורה בכולל ובישיבה. חשוב להבין, אנחנו מדברים על נשים עם קריירה או עם שאיפות לקריירה, והן לא התעסקו בכל התבניות הספציפיות האלו שמכתיבה החברה החרדית. בחברה החרדית המושג ׳קריירה׳ הרבה פחות מצוי בשיח – נשים הולכות 'להתפרנס'. יוצא שאותן בעלות תשובה מוצאות את עצמן בבית או במשרה שהן לא חשבו עליה מלכתחילה. הן מגדלות את הילדים כשהבעל בכולל, וזה דבר לא פשוט בכלל. בהרבה מאוד מקרים, הדברים האלה גם מביאים לחיכוכים במרחב הזוגי".
"המרחב השלישי הוא המרחב ההורי", ממשיכה ד"ר בר דרור. "בשלב הזה ההורים מבינים שהם צריכים ללמוד קודים חברתיים לא רק בשביל עצמם, אלא גם ובעיקר בשביל הילדים שלהם. הם צריכים להקנות לילדים שלהם את הערכים החרדיים ולהשיל מעליהם את החילוניות כדי לא לבלבל את הילדים. יוצא שהם צריכים להדחיק הרבה מאוד מהחיים שלהם למען הילדים".
ד"ר בר דרור מספרת כי הרבה הורים אמרו לה שהם מסתירים מהילדים כל מיני ספרים או שירים שהם אהבו, כי זה מוביל למבוכה גדולה מאוד של ההורה מול הילד. התופעה מתרחשת גם בדברים קטנים – בעלת תשובה סיפרה לה ששלחה את בנה לתלמוד תורה לבוש בגרביים שעליהם מצויר דובי. התברר לה שזה לא מקובל והבת הגדולה שלה, שכבר גדלה בתוך החברה החרדית ומכירה אותה מבפנים, הסבירה לאם שהיא צריכה להחליף לאחיה גרביים. "לצד 'היפוך התפקידים' בין ההורים לילדים, שרואים הרבה פעמים בקרב בעלי תשובה וילדיהם, יש תופעה רווחת ומנוגדת של דקדוק מוגבר עם הילדים. צריך להבין שהילדים הם כרטיס הכניסה של ההורים בעלי התשובה לעולם החרדי. בגלל זה מקפידים איתם".
ד"ר בר דרור אף מתייחסת לממשק משמעותי נוסף בהקשר ההורי – הממשק עם מערכת החינוך החרדית. כשבעלי התשובה באים בשעריה של מערכת החינוך החרדית, הם פוגשים עולם מובנה והיררכי מאוד: "המערכת החרדית היא מערכת שיש לה כללים ומעמדות ברורים, והם נפגשים בעצימות גבוהה בנחיתות החברתית שלהם, כי מעמד החוזרים בתשובה הוא לא מעמד גבוה – בטח אם הם ספרדים או חצי ספרדים. אם הם בחסידות ברסלב המעמד עוד יותר נמוך, ואם ההורים גרושים המעמד נמוך אף מזה".
מדוע שהחברה החרדית תתייחס בחשד מובנה כלפי בעלי תשובה שעברו את הסמינרים של החברה החרדית עצמה?
"יש לזה הרבה הסברים. הסיבה המרכזית היא שלא סומכים עליהם. מפחדים שגם בילדים דבק העבר של ההורים, שלא יציבים מספיק ויכולים להשפיע השפעות רעות לתוך הסמינר או הישיבה. יש באמת פער גדול מאוד בין מפעל ההחזרה בתשובה של החברה החרדית, לבין המצב בפועל של מעמד החוזר בתשובה בתוך החברה החרדית. כמובן שהיו לי ראיונות עם כאלו שהשתלבו בצורה טובה, אבל הרוב לא ככה. החינוך נתפס בחברה החרדית כקודש הקודשים, והחוזרים בתשובה במובן הזה מפחידים את בני הקהילה מאוד".
המעגל החמישי בחייו של בעלי התשובה הוא חיפוש הדרך, ואף אובדן הדרך של הילדים. גם לכך מספקת ד"ר בר דרור התייחסות במחקרה: "הרבה מהילדים לא ממשיכים את הדרך של ההורים, הם בועטים במסגרות ונושרים מבתי הספר. הרבה פעמים גם כשהילד מתקבל לבית הספר, המורים מפקפקים בילד וחושדים בו לאורך כל הדרך – בו ובהורים שלו. יוצא שהילדים סובלים מהמורים, שמקפידים עליהם מצד אחד, ומההורים, שדורשים מהם מצד שני. נשירה של הילדים ממוסדות החינוך היא סטירה מצלצלת להורים, מעין אות קלון שהם לא הצליחו להיטמע בחברה. בהתחלה הם באמת עושים הכל כדי להחזיר את אותם הילדים, אבל אני ראיתי שלאורך זמן, השינוי אצל הילדים עורר שינוי גדול אצל הרבה מההורים".
בנוסף, מבחינת זהותם של ילדי בעלי התשובה, מצאה ד"ר בר דרור תופעה מעניינת – הילדים יותר "דורשי צדק" או שואלים הרבה שאלות, שלעיתים מביכות את המורים במוסדות החינוך. כלומר הערך של לשאול שאלות ולברר מוטמע לא רק אצל ההורים אלא גם אצל הילדים, אפילו שזה לא מגיע אצלם באופן מודע.
"הילדים הם כרטיס הכניסה של ההורים בעלי התשובה לעולם החרדי. בגלל זה הם מקפידים איתם. בין היתר, הם משילים מעליהם את החילוניות לגמרי כדי לא לבלבל את הילדים"
צומת נוסף הוא מוסד השידוכים – גם אם הילדים נשארים בחברה החרדית הם עדיין, לרוב, נחשבים "סוג ב'". לדברי בר דרור, זה גורם להורים ולילדים לחוש כאב גדול על השונות שלהם, שחרף מאמצי ההשתלבות שלהם בחברה – לא חלפה לאורך השנים. אם כבר מציעים להם שידוכים עם ילדים של "חרדים מבית", הם נוטים לקבל שידוכים "לא רגילים", לדוגמה פערי גילאים משמעותיים או לקויות מסוימות אצל בן או בת הזוג שמשדכים להם.
למחקרה של ד"ר בר דרור אין בהכרח "סוף רע". במסקנותיה ובממצאי המחקר היא מצביעה על אותו שינוי שחל לאחר שהמציאות החרדית טפחה על פניהם של בעלי התשובה: "הראיתי במחקר שלאורך השנים האחרונות יש התכנסות של בעלי תשובה לעמותות, לכנסים ולמפגשים, שבהם הם מדברים על הזהות שלהם כבעלי תשובה ולא רק כחרדים. יש ניסיון לפתח את הדבר הזה. בעוד השאיפה לקרבת ה' נותרת, לרוב, בעינה, רבים מהם הם כבר לא בהכרח חשים חלק מהחברה החרדית, למרות שחלקם עדיין מתגוררים בתוך קהילות חרדיות.
"ברמה האישית, למדתי שהבחירה היא לא עניין שנגמר בהחלטה אחת", היא משתפת. "זה עניין שגם אצל בעלי תשובה ובעצם אצל כל אדם עובד ה', צריך לעשות באופן תמידי. זאת הסיבה שיש כאלו מבעלי התשובה שקוראים לעצמם 'בעלי בחירה' ולא 'בעלי תשובה'. זה יפה לטעמי, וזה מתחבר גם לעניין של הבחירה התמידית בעבודת ה' של כל אחד ואחד".
"לקח שני שלמדתי הוא שאין דבר כזה 'אוטופיה'", מוסיפה החוקרת. "אין משהו שאני אדבק בו ואגיע בכך 'למנוחה ולנחלה'. אותם בעלי תשובה הגיעו לעולם החרדי ולמדו שיש רבדים לחברה, קודים וכל מיני נוהגים שהם תרבותיים ולא בהכרח דתיים, והם מבינים, בדיעבד, שאין להם עניין לאמץ אותם. לעיתים, הם גם מתנגדים ממש לנורמות תרבותיות שנתפסות בעיניהם כפסולות. איך הם אמרו לי? 'הבנו שלא כל השחור נוצץ'. הם כל כך רצו את השחור הזה, את החרדיות הזו, ואז הם פתאום חוו את המורכבות הזאת. גם ביחס לגידול הילדים הם אומרים שמתוך זה שהם התאהבו בחרדיות – הם לא היו קשובים לסבל שלעיתים הילדים שלהם עברו לאורך הדרך".
המסקנה השלישית והאחרונה של ד"ר בר דרור היא לגבי מקום הבחירה של הילדים. "בסופו של דבר, ההורים באו מתוך בחירה, אבל הם האמינו שהם מעניקים לילדים שלהם חיי אמת ואידיאלים", היא מסבירה. "וכשהילדים שוברים הכל, אז ההורים חווים משבר גדול מאוד. כאילו שהם הקריבו הכל בשביל הילדים, והילדים מורדים. פתאום ההורים מבינים שגם הילדים שלהם הם בעלי בחירה, גם הם בוחרים. היציאה של הילדים מהחברה החרדית גורמת לא פעם להורים להעמיק את המחשבות על המקום שבו הם רוצים להיות – לסדר את החיים שלהם אחרת, לחזור לאמת שלהם ולדייק אותה שוב ושוב".
