לא די בחכמה. יש לוודא כי החכמה היא חכמה מחיה

אנו שומעים בפרשה על עבודתו של בצלאל, שהקב"ה ברך אותו בחכמה ובתבונה ובדעת.

מדרש תנחומא (לה), רואה בתכונות אלו מידות שבהן ברא הקב"ה את עולמו, על יסוד הפסוק במשלי שבו הן מוזכרות יחד: "בשלשה דברים אלו ברא הקדוש ברוך הוא עולמו שנאמר (משלי ג) 'ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו', ובשלשתן עשה בצלאל את המשכן".

לא רק המשכן נבנה בחכמה תבונה ודעת אלא גם המקדש: "וכן בית המקדש בשלשתן נבנה, שנאמר (מלכים א ז): 'בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חורש נחשת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת', ממש כמו בצלאל בונה במשכן, התברך גם חירם, שהובא ע"י שלמה לבניין המקדש בחכמה בתבונה ובדעת.

"וכן לעתיד ייבנה בית המקדש בשלשתן שנאמר (משלי כד) 'בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים"'.

ואולם, לא די באינטליגנציה כשלעצמה. חכמה אינה מספיקה. כיון שבצלאל בורך בתכונה קריטית נוספת: "אמלא אותו רוח א-להים": כל החכמה הזאת מנין? מרוח א-להים.

המדרש מונה מנהיגים שבורכו ברוח לצד החכמה: "'ואמלא אותו רוח א-להים' זה יהושע שבא משבט אפרים שכתוב בו 'ויהושע בן נון מלא רוח חכמה', ואף עתניאל בן קנז שבא משבט יהודה שכתוב בו 'ותהי עליו רוח א-להים וישפוט את ישראל'" (שופטים ג).

בצלאל בן אורי הוא משבט יהודה, אך על-פי המדרש גם נצר לשבט אפרים.

המדרש ממשיך ומדגיש שאותה הרוח היא משל הקב"ה: "לפיכך כל השבח הזה של בצלאל משל הקדוש ברוך הוא שנאמר 'ואמלא אותו רוח א-להים', 'אמר אליהוא אמרתי ימים ידברו וגו' אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם' (איוב לב) וכל הבינה שבבצלאל מנשמת שדי שנתן בו".

ומסיים בדרשה המחברת את הרוח והחכמה אל לימוד התורה: "ואמלא אותו רוח א-להים בחכמה – שהיה חכם בתורה, בתבונה – שהיה מבין בהלכה, ובדעת  -שהיה דעתו מלאה בתלמוד, ובכל מלאכה – כמשמעו".

לבסוף, פונה הדרשן אל מעבר לפירוש המקראות, בדברי נחמה לקהל ולעם ישראל: "אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה היתה רוחי נותנת בכם חכמה, ולעתיד אני נותן בכם חכמה ומחיה אתכם שנאמר (יחזקאל לז) 'ונתתי רוחי בכם וחייתם'".

לא די בחכמה. יש לוודא כי החכמה היא חכמה מחיה, חכמה שיש בה אפשרות לגאולה, ולא רק חכמה ודעת שכליים, שעלולים גם להרוס כשאין בהם רוח.

(כי תשא תשפ"ג)