הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)
העולם הולך לקראת צריכת בשר מתורבת, והדבר הולך לשנות את כל מה שאנו מכירים בעולם הכשרות. על פי פסקי ההלכה שניתנים כבר היום, בשר מתורבת איננו בשרי אלא פרווה. משמעות הדבר שכל הלכות השחיטה וההמלחה הולכות, לכאורה, להיעלם מן העולם. לא נזדקק להן יותר. גם הלכות הנוגעות לסימני חיות טהורות וטמאות לא יהיו רלוונטיות. אנו נאכל בשר מכל סוג שהוא מבלי לבדוק מהיכן הוא בא.
גם דיני בשר וחלב יהיו לכאורה חסרי משמעות. לא נצטרך להפריד כלים או לשמור שעות בין ארוחות. נוכל לאכול סטייק עם גבינה ולהשתמש בסט כלים אחד להכל. השגחת הכשרות תצומצם לתחומים בודדים, כמו הפרשת חלה ותרומות ומעשרות ובדיקת חרקים. מעבר לכך לא יהיה עוד צריך לעסוק כמעט בכשרות, והמקצוע הזה ייעלם (מלבד הזמן של פסח).
הדבר מעורר את השאלה האם אנו מוכנים לכך ומעוניינים בכך. מצד אחד יש בתנועה הזו משהו חיובי. בפועל, כיום איננו כמעט עסוקים בזיהוי מיני החיות שאנו אוכלים, בשחיטה או במליחה, ואף אחד לא מרגיש בחוסר כלשהו. נוח לנו מאד שאיננו צריכים לראות כיצד נוטלים את נפשה של החיה שאותה אנו אוכלים. הריחוק הזה מעדן את נפשנו ומזקק אותה. דם הוא דבר שדוחה אותנו.
מבחינה זו הבשר המתורבת עתיד לקרב אותנו אל חזון הצמחונות והשלום שניסח הראי"ה קוק. אנו רוצים לחיות בעולם שבו לא נצטרך לקחת חיים של אף חיה כדי להתקיים, ובעולם שכזה נהיה באופן טבעי רגישים יותר לחיים של בני אדם אחרים. היחס שלנו לבעלי חיים ישפיע על ההתנהלות החברתית שלנו. לכן אין להתיירא מכך שהלכות שונות יאבדו את משמעותן. נוח לנו שלא נצטרך להתעסק עוד בדם.
אבל האמנם אנו רוצים לוותר לגמרי על דיני הכשרות? כפי שראינו באחת מהרשימות הקודמות, דיני כשרות הבשר קשורים בתורה למושג הקדושה, שעניינו המרכזי הוא יצירת הבדלה. כשאנו נמנעים מלאכול חיות מסוימות ואוכלים אחרות, כשאנו מקפידים על האוכל שאנו מכניסים לפה, אנו מבדילים עצמנו מחברת בעלי החיים ומחברת העמים שאוכלים הכל, ומייחדים עצמנו. הפעולה כאן היא פעולה הכרתית-תודעתית, שהופכת אותנו למיוחדים ושונים. לכן מדגישה התורה שהחיות האסורות טמאות לנו "טמא הוא לכם". אנו מחילים על האוכל שלנו קטגוריות של מותר ואסור כדי להבדיל את עצמנו ולרומם אותנו.
האם אנו מוכנים לוותר על כל הרעיון הזה בעולם בו הבשר יהיה מתורבת? האם אנו מעוניינים לוותר לחלוטין על רעיון ההתקדשות?
בארץ אולי אנו פחות מרגישים בכך, אבל סוגיית האוכל הכשר מאד משמעותית עבור יהודים החיים בחוץ לארץ, בסביבה שאינה יהודית. אם יש משהו שמבדיל אותם מן החברה הסובבת ושומר על הייחודיות שלהם, זה האוכל. העובדה שיש ליהודים אוכל מיוחד, ושהם לא יכולים לאכול את מה שהסביבה אוכלת, היא תזכורת עבורם שהם שונים. מה יקרה ביום שבו הם יוכלו לאכול הכל? מה יקרה ביום שעל פי ההלכה יהודים יוכלו לשבת עם לא יהודים במסעדות ובבתים ולאכול הכל יחד?
איך ייראה העולם היהודי אם יהודים יוכלו לאכול בשר שמקורו בחזיר, סוס או גמל, שרצים או רמשים, שכן הוא ייחשב בשר שלא קשור לתאים שממנו הוא בא? איך תיראה היהדות אם יהודים יאכלו ציז'בורגר יחד עם לא-יהודים?
אינני יודע אם פוסקי הלכה שדנו בבשר מתורבת לקחו בחשבון את השיקולים הללו, אבל לדעתי אלו שיקולים קריטיים בדיון ההלכתי בעניין. אם תכלית דיני החיות הטמאות והטהורות היא לשמר את קדושת היהדות והיהודים, חייבים למצוא דרך לשמור את ההתבדלות היהודית גם בעידן שבו בשר יהיה מיוצר במעבדה. ואם הסיפור של טומאת החיות הוא בעיקרו תודעתי, כל שכן שהדבר מחויב להתקיים גם בעידן בשר מתורבת.
אינני חושב שבשר חזיר, גם אם הוא מתורבת, יש להתיר. וכך גם לא בשר מסוג אחר. אני מאמין שאם חז"ל היו קיימים היום הם היו אוסרים אותו. איך אני יודע? על כך נדון ברשימה הבאה.
(ויקהל פקודי תשפ"ג)
