טרנד חדש – קהילה מעורבת. הדתיים והחילונים שבוחרים לחיות ביחד מתוך שותפות אמתית. ויש לא מעט אתגרים

בדרך לאהבת ישראל אמתית – למשפחות רבות נמאס מהקיטוב שבין דתיים לחילונים, והן החליטו להצטרף לקהילות מעורבות בהן חיים שני המגזרים לא רק בשלום – אלא בשיתוף מלא תוך התגברות על כל המכשולים. איך זה עובד? בכתבה שלפניכם

תשעת הימים הם ימים של חשבון נפש לאומי. חורבן בית שני מהדהד יותר מתמיד, אבל את הלקח, איך נאמר, לא כל כך למדנו.

בימים אלו בחרנו, ב'שבתון', להאיר את אלו שמנסים לאחד ולהכיר את האחר בכל ימות השנה, אלו הן הקהילות המעורבות – דתיים וחילונים שבחרו לחיות, ללמוד או להתאגד ביחד, או כאלו השלובים יחד בדיעבד ורוצים לחיות בנועם זה עם זה.

למרבה ההפתעה, הביקוש לשותפות בקהילה מעורבת גבוה מההיצע. ארגון מרק"ם, מיזם רשת קהילות מעורבות, מלווה את הקהילות הללו ומנסה למצוא מתווה כללי המתאים לחיים קהילתיים משותפים ומכבדים שישוכלל וישוכפל ליתר הקהילות אך גם יהלום את צרכי הקהילה הספציפית הזקוקה לו.

ללי זינגר, מנהלת התוכן של מרקם, מספרת: "הארגון מחבר בין הקהילות המעורבות שילמדו זו מזו וישפרו את החיים ביחד משום שזו הופכת להיות המציאות של החברה הישראלית. יותר ויותר מקומות הופכים למגוונים ופחות דיכוטומיים כמו שהכרנו פעם, וצריך להבין איך לעשות את זה. איך לייצג את מגוון האנשים שחיים בקהילה? איך לעשות אירוע קהילתי משותף? אנחנו נתקלים גם במקומות מורכבים בהם החיים המשותפים קרו בדיעבד ולא מלכתחילה מרצון משותף וחברי הקהילה לא יודעים כיצד למקסם את הסיטואציה לטובת הצדדים. לכל קהילה צרכים משלה והתחזוקה היא מתמדת- תנועת נוער מתאימה, חינוך מתאים, וכו'".
זינגר מתארת כי יש בקהילה כפרית המרחב המשותף יהיה קודם כל זה הגאוגרפי ובמקרה של קהילה עירונית, היא תהיה חייבת להתאגד סביב מוסד משותף – הרי במרבית הערים דתיים וחילונים חיים זה לצד זה בין כה וכה. לרוב המוסד יהיה בית ספר אך יש קהילות מעורבות שיתאגדו סביב בית מדרש או עשייה חברתית משותפת.

"אנחנו רוצים ללמד את העקרונות של החיים המשותפים ולמצוא את הפתרון המדויק לכל קהילה. באירועים תהיה קהילה שתבחר תמיד לקנות אוכל. קהילה אחרת תבחר לבשל ביחד, או להכין שני שולחנות, על האחד כתוב 'כשר דתי' ועל האחר 'כשר חילוני'. העיקר שזה מתוך דיאלוג משותף"

'כשר חילוני'

כיצד נקבעים תכני הלימוד בבתי הספר המעורבים?

"ישנה עמותה בשם 'מיתרים' בה כותבים ספרי לימוד לבתי הספר המשלבים ומנחים את המורים, ובבתי הספר מגדירים את ההתנהלות לפי האנשים. יש בתי ספר בהם ההורים והילדים מגדירים האם הילד משתייך לקבוצה שמתפללת בבוקר או לקבוצת מפגש שזה תוכן אחר שמתאים לציבור שאינו מתפלל. אבל אין דתיים-חילוניים אלא קבוצות תפילה או מפגש. המושגים שמים את הפוקוס במקום אחר. יש מקומות שיש בכיתה מחנכת בקבוצת תפילה ומחנכת בקבוצת מפגש וממש מדברים בשני קולות כל הזמן, ויש מקומות שמדברים ביחד את אותה השפה אבל מוצאים את הפיתרון, למשל, לסוגיית 'א-לוהים או אלוקים', שעולה בבתי הספר האלה".

סוגיה נוספת שעולה בקהילות המעורבות היא סוגיית האוכל באירועים המשותפים הרבים בקהילה. מה אפשר לאכול ביחד? האם תמיד יוזמן אוכל קנוי? האם הדתיים יבשלו והחילונים יביאו שתיה? "זה לא מצב מאוזן", אומרת זינגר. "אנחנו רוצים ללמד את העקרונות של החיים המשותפים ולמצוא את הפתרון המדויק לכל קהילה. תהיה קהילה שתבחר תמיד לקנות אוכל. קהילה אחרת תבחר לבשל ביחד, או להכין שני שולחנות, על האחד כתוב 'כשר דתי' ועל האחר 'כשר חילוני' וכולם ידעו מה הכוונה. העיקר שזה מתוך שיח ודיאלוג משותף".

אבל בכל זאת הדתיים יותר מוגבלים, מן הסתם צריך להתחשב בהם יותר.

"זאת שאלת השאלות- מי מתחשב יותר? זה כמו בזוגיות. אין באמת שוויון מלא. כמו שכל זוג מוצא את האיזון שלו כל קהילה מוצאת את האיזון שלה. יש לתת מקום לכל זהות. עד כמה החילונים מרגישים שהחילוניות שלהם מתבטאת, ועד כמה הדתיים מרגישים שהדתיות שלהם באה לידי ביטוי בקהילה המעורבת, עד כמה יש פשרה בנושא הזהות? זה לא מצב שאפשר לדבר עליו במונחים של שוויון. יש הבדל מהותי בין דת ודתיות, אפילו ברמת הקהילתיות שהיא דורשת. דתיים חייבים עשרה למניין- יש רמת מחויבות מסוימת למוסד בית הכנסת. לחילונים אין דבר דומה. זה ממילא מייצר שוני מהותי. ובדיוק בגלל זה אנחנו חיים בקהילות מעורבות בישראל, כי צריך להכיר את ההבדלים האלה ולייצר שפה, תרבות וערכים משותפים".

דוגמא לאיזון בין דתיים וחילונים מתקיימת ביום כיפור בקהילת פסיפס, קהילה שכוללת כ-40 משפחות, חילוניות ודתיות, מרחובות וסביבתה שחבריה מתעניינים במסורת ובזהות היהודית ומציינים יחד את החגים בטיולים, תפילה ושיחה, עורכים ערבי לימוד משותפים, הרצאות, קבלות שבת ועוד. כל הפעילויות מתוכננות במשותף. ביום כיפור הציבור הרחב מוזמן להגיע לתפילות, בהן מעמידים מחיצה והגברים והנשים יושבים בנפרד. בזמן התפילה גם הגברים וגם הנשים נושאים דרשות ולאחר מכן מתקיימת שיחה משותפת בה יושבים בישיבה מעורבת.

האם יש צורך ברב קהילה? איך עושים את זה?

"אנו מתייחסים לסוגיית רב בקהילה מעורבת כאל סוגיית ההנהגה בקהילה. האם ראוי שיהיו שני מנהיגים רוחניים, אחד דתי ואחד חילוני? האם יכולה להיות בכלל דמות סמכותית מקבילה לציבור החילוני כשם שהרב הינו דמות סמכותית הלכתית עבור הציבור הדתי? בכל קהילה ההכרעה בסוגיה היא שונה- האם ואיזה רב להביא, האם להסתפק בייעוץ רב המועצה וכו'", עונה זינגר.

"יש מקומות שיש בכיתה מחנכת בקבוצת תפילה ומחנכת בקבוצת מפגש וממש מדברים בשני קולות כל הזמן, ויש מקומות שמדברים ביחד את אותה השפה אבל מוצאים את הפיתרון, למשל, לסוגיית 'א-לוהים או אלוקים', שעולה בבתי הספר האלה"

לא רק דתל"שים וזוגות מעורבים

ניסיתי להשתמש ב'תבניות' כדי להבין איזה ציבור מגיע לקהילות המעורבות- דתל"שים? חילונים בעלי זיקה ליהדות? דתיים מאוד פתוחים? ללי מיאנה לשתף פעולה עם הקטלוג. "יש סטיגמה שהחילונים בקהילות הם דתל"שים וזוגות מעורבים. הם בהחלט הרבה אבל זה לא כולם. אם נודה על האמת, במדינת ישראל לכולם יש משהו ליהדות. זה הבית של כולנו", ומה לגבי הדתיים? "אנחנו לא אוהבים לדבר ב'דתומטר', הרי הם באו לגור בקהילה מעורבת כי הם לא רצו את ההגדרות האלה, שיבחנו עד כמה הם דתיים, מה גודל הכיפה ולאן מגיעות הציציות".

לדבריה, הקהילות המעורבות מתאימות לכל אחד שמקבל את עקרון הקבלה והדיאלוג עם האחר. "כדי לבחון האם מתאים לאנשים לחיות בקהילה מעורבת השאלה תהיה האם הם חושבים שלאחר יש ערכים ולהם יהיה ערך מוסף מזה שהם חיים לצידו משום שהוא שונה מהם", מתארת זינגר. "כמובן שיש גם הרבה קשיים, אבל אין פה מצב שמישהו רוצה להשפיע או לשנות על האחר. אולם, ברור שהשפעה קיימת ושינויים קורים. בכל זאת אנחנו חיים ביחד".

ואי אפשר שלא לשאול, מה עם 'ההדתה'?

"בארגון מרקם מאמינים שהיהדות היא המכנה המשותף בינינו בחברה הישראלית, וככזו עלינו להכיר אותה לעומק, ללמוד אותה, לדבר את שפתה, ולהיות מאוד מצויים בטקסטים – להיות מסוגלים להכיר מקרא, משנה, תלמוד ועוד באופן בלתי אמצעי, ולכן ודאי שאנחנו בעד לימודי יהדות בבתי הספר ובמסגרות החינוכיות השונות, השאלה היא כיצד הם מגיעים וכיצד הם מתווכים לתלמידים. אנו לא מאמינים שרק ציבור מסויים יכול או רשאי ללמד את התכנים האלה. אבל ללא ספק בבתי הספר המשלבים כל הנושא הזה הוא פחות משמעותי כי ממילא יש עיסוק מתמיד ביהדות ובלימודי יהדות באופן רחב, מגוון, ובקולות שונים השואפים להביא לידי ביטוי את המגוון הקיים בקהילות המעורבות ובחברה הישראלית בכלל".