ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)לא הכל שחור. בימים של מתקפה נגד ה'הדתה', מרתק לקרוא על חיבור מרצון בין חילונים וחרדים, במיזם בו עשרת אלפים חרדיות וחילוניות וחרדים וחילונים משוחחים זה עם זה. קרן אור בימי בין המצרים
נושא ההדתה שטרם ירד מסדר היום הישראלי גורם לשיח של פילוג ושנאה. דווקא בימי בין המצרים נעים לשמוע שחיבור בין חילונית וחרדית הוא אפשרי. כן, גם עם חרדית ממאה שערים.
כשריקי, אישה חרדית מבני ברק ואם לשמונה ילדים הייתה צריכה לקפוץ לבית החולים, החברותא שלה, אישה חילונית, קיבוצניקית לשעבר ושמאלנית בהווה, באה לשמור לה על הילדים.
בפרויקט 'חברותא' של ארגון איילת השחר, שמטרתו גישור בין חילונים ודתיים, נשים חילוניות וחרדיות וגברים חילונים וחרדים מתחברים דרך הטלפון, לעתים לצורך לימוד – בכל תחום שהוא שיבחרו. ריקי סיטון, רכזת נשים בפרויקט חברותא מספרת על הרעיון: "מדובר על אלפי משתתפים. בקבוצת הנשים יש עשרת אלפים נשים שמדברות זו עם זו. הרעיון הוא חיבור דרך הטלפון, לעשות מקסימום במינימום". כשלא צריך לצאת מהבית ולהתאמץ אלא רק נדרשת נכונות לפנות עשרים דקות בשבוע, תוך כדי קיפול כביסה, אין פלא שהפרויקט זוכה לכזאת הצלחה.
"כדי להגיע לציבור החרדי העמותה משתמשת בשיטות 'אולד סקול'- עיתונות, מכתבים או קמפיין טלפוני מוקלט מראש"
מספר החרדיות שמוכנות לדבר עם חילוניות הפתיע את כל העוסקים בדבר. סיטון מסבירה שההגעה אל החילוניות היא הרבה יותר קלה: "כשמפרסמים משהו הציבור הכללי רואה אותו ישר. להגיע לחילוניות זה פשוט- יש להן פייסבוק, מיילים, וואטסאפ, או דרך 'חבר מביא חבר' או סיורים של 'שמורת הטבע החרדית', יש מיליון דרכים. החילונים חיים בעולם פתוח והתפיסה היא שהכל מותר- מותר להם גם לדבר עם חרדים. אצלנו, החרדים, שמתנהגים בשמרנות מגיל אפס, זה לא מובן מאליו שמותר לדבר עם חילונים והרבה יותר מורכב להיפתח לדברים חדשים".
כדי להגיע לציבור החרדי העמותה משתמשת בשיטות 'אולד סקול'- עיתונות, מכתבים או קמפיין טלפוני מוקלט מראש. והשיטה מצליחה. "גם החרדיות 'ההארדקור' מסכימות לדבר עם החילוניות. זה מדהים", מתלהבת סיטון. "אנחנו מכוונים בעיקר לחרדים ה'הארדקור', לא חרדים פתוחים או כאלה שעובדים בחברות חילוניות, משום שאנחנו רוצים לתת ערך מוסף אמתי. מה שלעתים יש ביקוש מצד החילונים ל'דוסית עצבנית ממאה שערים' שצריך לספק", היא צוחקת. אבל בפועל, המשתתפים מגיעים מכל הסגנונות, מגיל 18 ועד 80 ומעלה, אנשים עממיים, אקדמאיים, במשרות בכירות. "כל עם ישראל", כפי שאומרת ריקי.
מה המטרה של המשתתפים? הם רוצים למצוא את המשותף או 'להעביר צד' את החברותא שלהם?
"זה מאוד תלוי. מי שמגיעה ורוצה להיות חלק בדרך כלל רוצה למצוא את המשותף ולהתחבר. היה סיפור של מישהי שהתקשרה ואמרה 'אני רוצה להחזיר בשאלה מישהי', וכמובן גם מהצד השני, להחזיר בתשובה. אבל בסופו של יום, אחרי כל המלחמות, ויש מלחמות, יש נשים חילוניות שמגיעות כי היהדות מעניינת אותן ויש להן חברה שיכולה ללמוד איתן ביחד כל נושא שירצו על היהדות. ויש שמגיעות כחוויה אנתרופולוגית, הן רוצות להכיר את החברה החרדית. רואים את זה מאוד חזק בסדרות שצצות בלי סוף על החברה החרדית והרייטינג שיש להן".
אז איך מתאימים את הזוגות? ממש כמו בשדכנות, צוות הפרויקט מראיין כל מתעניינת ומנסה להבין מי היא, החל מפרטים טכניים כמו גיל ושעות ההתקשרות שמתאימות לה, עד לתחומי עניין, עיסוק ותחביבים כדי לייצר חיבור מעניין וכימיה.
"יש זוגות שמדברים כבר הרבה שנים ויש זוגות שהתחילו בטלפון וזה נגמר בהרבה מעבר, בחברות עד כמעט משפחה. אנשים זה אנשים, לא משנה לאן אתה שייך. יש חיבורים מדהימים", מתארת סיטון.
צילום: אתר איילת השחר
"היינו בבית יעקב והבנות שלומדות שם סיפרו שהן באות ללמוד אבל הן בעצם יודעות מראש שהמקום שלהן הוא הבית, באיזו שהיא השלמה מוחלטת עם המצב. זה משהו שלא קיים אצל חילונים"
'אני עם הכביסה והיא עם היין'
כבר ארבע וחצי שנים שריקי והחברותא שלה בקשר. הן הכירו בסיור בשכונות החרדיות שריקי ליוותה. החברותא שלה הודיעה לה שהיא תצטרף לפרויקט רק אם ריקי תהיה החברותא שלה. ריקי הסכימה. "התחלנו לדבר פעם בשבוע", מספרת ריקי, "אני מקפלת ערמות כביסה, שמונה ילדים, ברוך השם, והיא שוכבת על הספה עם כוס יין. היא עובדת בידיעות אחרונות, שמאלנית ואתאיסטית, קיבוצניקית במקור, היא הקצה השני לגמרי. אני חרדית, אם ל-8, בני ברקית, אשת אברך. שימי את כל הקצוות ולכי איתם רחוק- זה הסיפור שלנו. יש הרבה עניין בקשר הזה, זה אש, זה מעניין. הרבה ויכוחים, אבל בסוף בעיקר מדברים סתם על היום-יום כי זה יותר חזק מהכל"
לאחר כמה חודשים של שיחות טלפוניות ריקי והחברותא שלה נפגשו. "היא הגיעה עם הבת שלה אלינו הביתה, הן היו בשוק מאיך שנראים החיים שלנו. וזה לאט לאט העמיק והיו שיחות יותר תכופות, היום אנחנו ממש חברות, ברמה שהיא מגיעה איתי לבית חולים ושומרת על הילדה בכיף, ואמא שלה הקיבוצניקית באה אלינו בראש השנה".
עם כל האידיליה, הפער עדיין קיים והחברותא יכולה לשמור על הילדים הקטנים של ריקי, אבל עם הגדולים זה כבר יותר מורכב, בכל זאת, היא לא חרדית.
"היא באה ממקום רחוק מאוד. היא לא הכירה חרדים חוץ מהתקשורת, שהיא הייתה חלק מהמעצבים שלה" מתארת סיטון. "היום היא מגדירה את עצמה 'חילונית אדוקה שמתה על דוסים'. זה בדיוק התהליך, ההיכרות. היום היא הנציגה של החרדים בעיתון והיא עומדת לימיננו. יש שינוי, התקשורת החילונית למדה לעשות את ההפרדה בין כל החרדים וזה משמעותי".
מורה חילונית בבית יעקב
בשנה שעברה ליאת אסייג עופרים, מורה חילונית מירושלים, הלכה לבקר את אביה שאושפז בבית חולים סמוך לשכונה חרדית. ילדה חרדית שהלכה עם אמא שלה ברחוב אמרה לה: "תראי איך היא הולכת, זה לא צנוע". האמא הוסיפה ואמרה: "שתתבייש, איך היא הולכת עם גופיה בשבת?". "אמרתי לה: 'שתדעי לך שאני בדרך לביקור חולים ואני עושה מצוות כיבוד אב, זה קצת יותר חשוב מלבוש אז אל תשפטי'", נזכרת ליאת.
המקרה הזה רק דרבן אותה להכיר חרדים ואולי בעיקר לגרום להם – להכיר חילונים.
אסייג עופרים הצטרפה להשתלמות של ארגון איילת השחר שהפגישה בין מורות בבתי ספר חרדים וחילונים במהלך השנה. "במפגשים דיברנו על הקשיים, על הפערים, על נקודות הדמיון ובעיקר דנו באיך אפשר כן למצוא איזה שהן נקודות ממשק", היא מספרת. "יש קושי ופער מאוד גדול. אני כן מרגישה שהחילוניות הרבה יותר רוצות מאשר החרדיות את הקשר הזה. החרדיות מאוד שומרות על המקום שלהן. למשל, הן הודיעו מראש שלא יהיו מפגשים בין התלמידים והתלמידות, מה שמבחינתנו הוא כן אפשרי. מבחינתם זה 'ביג נו'. אנחנו מרגישות שאנחנו עדיין לא לגמרי מכירות טוב מספיק בשביל באמת לנסות להבין איך אפשר לגשר וביקשנו להמשיך את ההשתלמות שנה נוספת".
המפגשים חידשו לך משהו על החברה החרדית?
"כן. היינו בבית ספר בית יעקב וראינו את הבנות שלומדות שם. הן סיפרו על זה שהן באות ללמוד אבל הן בעצם יודעות מראש שהמקום שלהן הוא הבית, הן צריכות לגדל ילדים וכו', באיזו שהיא השלמה מוחלטת עם המצב. זה משהו שלא קיים אצל חילונים, השלמה עם מצב מסוים. גם הייתה להן חדוות למידה אמתית, מה שלא קיים אצל חילונים. זה מאוד האיר את עייני. מצד שני, הייתה משתתפת אחת חרדית שלא הצליחה להגיד שום דבר טוב על המגזר החילוני. איך זה יכול להיות?", היא תוהה. ואולי בדיוק בשביל זה נוצר הפרויקט.
